האגסטכיס (Agastache rupestris) הוא צמח עמיד ליובש שמקורו באזורים צחיחים, ולכן המצע המתאים ביותר חייב להיות מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH בסיסי עד ניטרלי (6.5 עד 7.5). בישראל, התערובת המומלצת היא 60% טוף געשי (גרגיר 4 עד 8 מ"מ) + 30% כבול קוקוס (לשמירת לחות קלה) + 10% פרלייט (לאוורור). ניתן להוסיף מעט קומפוסט איכותי (לא יותר מ-10% מנפח התערובת) להעשרה קלה, אבל חשוב להימנע מעודף חומר אורגני שיגרום לאגירת מים.
הניקוז הוא קריטי: האגסטכיס רגיש מאוד לריבוי מים בשורשיו. לכן, בעציצים יש לוודא שיש חורי ניקוז גדולים ולשכב בתחתית שכבת חצץ או חלוקי נחל (2 עד 3 ס"מ). בערוגה, יש להעלות את הערוגה ב-20 עד 30 ס"מ מעל פני הקרקע ולערבב את האדמה המקומית עם טוף וקומפוסט ביחס 1:1:0.5 (אדמה:טוף:קומפוסט). באדמת חרסית כבדה, מומלץ לשתול בעציץ ולא באדמה.
pH בסיסי הוא אידיאלי. בארץ, מי ההשקיה הם בסיסיים לרוב, אך אם ה-pH יורד מתחת ל-6.0 (למשל באזורים עם גשם חומצי או שימוש יתר בכבול), יש לתקן עם תוספת של דולומיט (כף לכל 10 ליטר מצע) או אפר עץ. הימנע משימוש בקרקעות חומציות (כמו אדמת יער) או בתוספת יתר של כבול, האגסטכיס עלול לסבול מכלורוזה (הצהבת עלים) בגלל מחסור בברזל.
בחנויות בארץ תוכל למצוא תערובות מוכנות לקקטוסים ולסוקולנטים, הן מתאימות גם לאגסטכיס, בתנאי שמוסיפים להן טוף געשי (רבע מהנפח) לשיפור הניקוז. הימנע מתערובות עם דשן כימי בשחרור איטי, עדיף לדשן בהמשך בדשן נוזלי מאוזן (חצי מנה) אחת לחודש בעונת הגידול. מצע סטנדרטי לעציצים (עשיר בכבול) יגרום לריקבון שורשים, אל תתפתה.
