איברוויליאה, הקקטוס דמוי תפוח האדמה, רגישה במיוחד לעודף לחות בשורשיה. לכן המצע חייב להיות מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH חומצי-ניטרלי (6.0 עד 7.0). בישראל, המפתח הוא שילוב של 50% טוף געשי (גרגר 4 עד 8 מ"מ) ליצירת ניקוז מהיר, 30% קוקוס (או כבול חומצי) לשמירת לחות מבוקרת, ו-20% פרלייט לאוורור. הימנעו מאדמת גינה כבדה, חול בניין או קומפוסט עשיר, הם גורמים לריקבון שורשים.
תערובת מוכנה ייעודית לקקטוסים ולסוקולנטים (כמו 'שבט אבא' או 'תערובת קקטוסים' של חברת 'גן ירק') מתאימה, אך יש להוסיף לה לפחות 30% טוף או חצץ דק לשיפור הניקוז. אם אתם מרכיבים בעצמכם, ערבבו: 3 חלקים טוף, 2 חלקים קוקוס, 1 חלק פרלייט, וכף פחם פעיל כתוש ל-10 ליטר מצע (למניעת פטריות). pH נמוך מ-6.0 גורם לכלורוזיס; מעל 7.5 חוסם ספיגת ברזל.
חשוב להימנע ממצעים המכילים דשן כימי בשחרור איטי, האיברוויליאה רגישה למלחים. במקום זאת, השתמשו במצע בסיסי נקי ותדשנו בדשן נוזלי מאוזן (20 עד 20 עד 20) בדילול 1:4 אחת לחודש בעונת הגידול (אביב עד סתיו). בישראל החמה, הוסיפו שכבת חצץ דק (2 עד 3 ס"מ) על פני המצע למניעת התחממות יתר של השורשים.
בעת השתילה או המעבר לעציץ חדש, בחרו עציץ חרס (טרקוטה) עם חורי ניקוז גדולים, הפלסטיק שומר על לחות ומסכן את הצמח. גודל העציץ צריך להיות בקוטר 2 עד 3 ס"מ יותר מהפקעת. הקפידו לא לקבור את הצוואר, החלק העליון של הפקעת צריך להיות חשוף מעל פני המצע. לאחר ההשתלה, השקו פעם אחת קלות והמתינו 5 עד 7 ימים לפני השקיה נוספת.
