איברוויליאה, הידועה גם בשם 'קקטוס תפוח האדמה', היא צמח עסיסי נדיר יחסית שמקורו במדבריות סונורה ומקסיקו. גופה המעוגל (caudex) אוגר מים, מה שהופך אותה למותאמת במיוחד לאקלים הישראלי, כל עוד מקפידים על כללי הטיפול הנכונים. הצמח גדל לאט, אך עם השנים מפתח צורה מרשימה ופרחים צהובים עדינים בסוף הקיץ.
מיקום ואור: איברוויליאה זקוקה להרבה אור ישיר, לפחות 6 שעות ביום. חלון דרומי או מערבי מושלם, אך הימנעו מחשיפה ישירה בצהרי הקיץ החמים (יולי-אוגוסט) שעלולה לחרוך את הגוף. במרפסת או גינה, הצללה קלה בשעות 12:00 עד 16:00 תגן עליה. בחורף, העבירו אותה למקום מואר ככל האפשר, גם אם הטמפרטורות יורדות, היא עמידה עד 5°C לזמן קצר.
השקיה ומצע: השקיה מועטה היא סוד ההצלחה. השקו רק כשהמצע יבש לחלוטין, בקיץ כל 10 עד 14 ימים, בחורף פעם בחודש או פחות. השתמשו במצע ייעודי לקקטוסים וסוקולנטים (חול, פרלייט, טוף) שמנקז היטב. עציץ טרקוטה עם חורי ניקוז חיוני למניעת ריקבון. דישון: פעם בחודש באביב ובקיץ עם דשן לקקטוסים בדילול חצי מנה, הפסיקו לחלוטין בחורף.
בעיות נפוצות: ריקבון שורשים, הנפוצה ביותר, נגרמת מעודף מים. סימנים: גוף רך, כתמים חומים. טיפול: הוציאו מהעציץ, גזרו שורשים רקובים, יבשו 3 עד 5 ימים ושתלו מחדש במצע יבש. מזיקים: כנימות קמחיות (מעין צמר גפן), נגבו עם צמר גפן טבול באלכוהול 70%. שמן נים יעיל גם כן. עלים מצהיבים? כנראה חוסר אור, העבירו למקום מואר יותר.
