סיבה שנייה שכיחה היא דישון יתר. איברוויליאה היא צמח שגדל בקרקעות דלות במדבריות סונורה, והיא רגישה לעודף דשן, בעיקר חנקן. אם דישנתם בתדירות גבוהה יותר מפעם בחודש בעונת הגידול (אביב-סתיו) או השתמשתם בדשן מאוזן עם חנקן גבוה (כמו 20-20-20), המלחים מצטברים במצע וגורמים לכוויות קצוות. הפסיקו לדשן מיד והשקו בשפע במים מסוננים 2-3 פעמים ברצף כדי לשטוף את עודפי המלחים. בעתיד, דשנו רק פעם בחודשיים בדשן מאוזן 10-10-10 מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, ורק מאפריל עד ספטמבר.
חוסר עקביות בהשקיה – יובש קיצוני ואז הצפה – גם הוא גורם נזק לקצוות. איברוויליאה אוגרת מים בגבעוליה, אבל היא זקוקה להשקיה סדירה בקיץ: כל 5-7 ימים כשהמצע יבש לעומק 2-3 ס״מ. בחורף, כשהיא בתרדמת, צמצמו לפעם בשבועיים-שלושה. השקיה לא סדירה יוצרת מתח שמתבטא בקצוות מתים. בדקו את המצע: אם הוא דמוי טיט ושומר על רטיבות זמן רב מדי (מעל 10 ימים), החליפו למצע מנוקז היטב (תערובת קקטוסים עם 30% פרלייט). השקיה בטפטוף איטי עד שהמים מתחילים לצאת מחור הניקוז היא הדרך הטובה ביותר להבטיח עקביות.
אם כבר הופיעו קצוות שחורים, גזמו אותם במספריים נקיים כ-2 מ״מ מעבר לאזור הפגוע, לתוך הרקמה הירוקה. הצמח יתאושש תוך 2-3 שבועות אם התנאים תוקנו. זכרו: האיברוויליאה אינה רעילה לחיות מחמד או לילדים, אך כדאי להרחיק אותה מכפות ידיים קטנות כי המוהל עלול לגרות עור רגיש. במניעה – שמרו על לחות, מים איכותיים ודישון מתון, והצמח שלכם יישאר ירוק ובריא לאורך שנים.