סיבה שנייה היא מים קשים או עתירי כלור ופלואוריד. מי ברז בישראל מכילים לרוב רמות גבוהות של מינרלים וכלור, המצטברים במצע וגורמים לכוויות בקצוות העלים. השקיה במי ברז קרים ישירות מהברז מחמירה את הבעיה. הפתרון: השקו את הצביה במים מזוקקים, במי גשמים שנאספו, או במי ברז שעמדו 24 שעות בכלי פתוח (להתנדפות כלור). לחלופין, השתמשו במסנן פחם על הברז או רכשו מים מינרליים דלי נתרן. אם אתם חייבים להשתמש במי ברז, השקו פעם בחודש במים מזוקקים כדי לשטוף עודפי מלחים מהמצע.
סיבה שלישית היא דישון יתר או הצטברות מלחים במצע. דישון תכוף מדי, במיוחד בדשן כימי חזק, גורם להמלחת הקרקע ולפגיעה בשורשים, המתבטאת בקצוות עלים חומים. הפתרון: דשנו את הצביה רק בעונת הגידול (אביב-קיץ) פעם בחודש בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהמינון המומלץ. בחורף – אין צורך בדישון. אם כבר נגרמה המלחה, השקו את הצמח בשפע במים מזוקקים (3–4 פעמים, כל השקיה בריווח של חצי שעה) כדי לשטוף את המלחים, ואז הניחו למים העודפים לנקז היטב.
סיבה רביעית היא חוסר עקביות בהשקיה – השקיה מרובה לסירוגין עם יובש ממושך. צביה אוהב מצע לח תמיד אך לא רטוב. השקיה לא סדירה גורמת לעלייה וירידה חדה בלחות, והקצוות מגיבים בהשחמה. הפתרון: השקו את הצביה כשהשכבה העליונה של המצע (2–3 ס"מ) יבשה למגע. בקיץ, זה עשוי להיות כל 3–4 ימים; בחורף, כל 7–10 ימים. השקו עד שיוצאים מים מנקבי הניקוז, והשליכו את העודפים מהצלחת. בדקו את לחות המצע בעזרת מקל עץ או מד לחות כדי לשמור על עקביות.