הצביה (Chamaedorea elegans) היא צמח רגיש להשקיה, וקל לטעות בין השקיית יתר לחוסר מים. הסימנים בעלים דומים לעיתים: עלים נוטים, מצהיבים או חומים בקצוות. אבל יש הבדלים קריטיים. בעודף מים העלים נצבעים בצהוב חיוור, נראים רפויים ונשרים בקלות; בחוסר מים הקצוות והטיפים מתייבשים תחילה, והעלים התחתונים מצהיבים ונושרים לאט.
כדי לבדוק, חפשי סימנים במצע. בעודף מים האדמה תהיה רטובה ודביקה, לעיתים עם ריח חמוץ (סימן לשורשים נרקבים). בחוסר מים המצע יהיה יבש לגמרי עד עומק של 2 עד 3 ס”מ, והעציץ ירגיש קל משקל. הכניסי אצבע לאדמה: רטוב מדי = עודף; יבש לגמרי = חוסר.
בדיקת השורשים היא המפתח. הוציאי בעדינות את הצמח מהעציץ. שורשים בריאים הם לבנים-שמנת. בעודף מים השורשים יהיו חומים, רזים ורכים, לעיתים עם ריקבון, זהו מצב מסוכן שדורש פעולה מיידית. בחוסר מים השורשים נראים יבשים, שבירים ומכווצים, אך עדיין בצבע בהיר יחסית.
להצלת צביה מושקת-יתר: הפסיקי להשקות מיד, הוציאי מהעציץ, גזרי שורשים רקובים (חומים ורכים), שתלי מחדש באדמה מנוקזת ועציץ עם ניקוב, והשקי רק אחרי שבוע. להחייאת צביה מיובשת: טבלי את העציץ בקערת מים פושרים ל-10 דקות, תני לנקז היטב, והשקי בפעם הבאה כשהשכבה העליונה יבשה. בעתיד, השקי רק כשהאדמה יבשה ב-2 ס”מ עליונים, בערך פעם בשבוע בקיץ ופעם ב-10 עד 14 ימים בחורף.





