סיבה שנייה ושכיחה לא פחות היא מי ברז קשים ועתירי כלור ומלחים. הקרוטון רגיש מאוד להצטברות מלחים במצע, המתבטאת קודם כל בקצוות עלים חומים. בישראל, מי הברז עשירים בסידן, מגנזיום וכלור, ואלו פוגעים בשורשים. הפתרון: השקו במים מסוננים (מסנן פחם או אוסמוזה הפוכה), או הניחו מים בכלי פתוח למשך 24 שעות לאידוי הכלור. לחלופין, השתמשו במי גשמים או במים מינרליים דלי נתרן. אחת לחודש, השקו בשפע עם מים מזוקקים כדי לשטוף מלחים עודפים מהמצע – השקו עד שיוצא מים מתחתית העציץ וחוזרים על כך שלוש פעמים.
דישון יתר הוא רוצח שקט של קצוות עלים. קרוטון אינו זקוק להרבה דשן – דישון פעם בחודשיים בעונת הגידול (אביב-קיץ) בדשן מאוזן 20-20-20 מדולל לחצי מהריכוז המומלץ על התווית מספיק. אם דישנתם יותר מדי, המלחים המצטברים במצע שורפים את השורשים וגורמים להשחרת קצוות. במקרה כזה, הפסיקו לדשן מיד ובצעו שטיפת מלחים כמתואר לעיל. החליפו את שכבת המצע העליונה (2-3 ס"מ) במצע חדש ונקי. בחורף, אל תדשנו כלל.
לבסוף, חוסר עקביות בהשקיה – יובש מופרז לסירוגין עם הצפה – גורם לקצוות להתייבש ולהשחים. קרוטון אוהב מצע לח תמיד אך לא רטוב. בדקו את המצע באצבע: אם הסנטימטר העליון יבש, השקו במים פושרים עד ליציאת מים מהתחתית. אל תאפשרו למצע להתייבש לחלוטין בין השקיות, אך גם אל תשאירו מים בצלוחית. בקיץ השקו כל 3-4 ימים, בחורף כל 7-10 ימים, תלוי בתנאי הבית. אם כבר נגרם נזק, גזמו את הקצוות החומים במספריים נקיות – חתכו באלכסון במרחק 2-3 מ"מ מהרקמה הבריאה, והצמח יתאושש.