הכלבית (Aspidistra elatior) ידועה בעמידותה יוצאת הדופן, אך השקיה נכונה חיונית לבריאותה. הכלל הבסיסי: השקה רק כשהמצע יבש לחלוטין בעומק של 2 עד 3 ס"מ. בקיץ הישראלי (יוני-ספטמבר), הטמפרטורות הגבוהות והאוויר היבש מאיצים את ייבוש המצע, ולכן יש להשקות אחת ל-7 עד 10 ימים. בחורף (דצמבר-פברואר), כשהצמח במנוחה והאידוי איטי, די בהשקיה אחת ל-14 עד 21 יום, ורק אם המצע אכן יבש.
הכמות: בכל השקיה יש להרוות את המצע עד שיוצאים מים מנקבי הניקוז. השתמשו במים פושרים (לא קרים מידי, במיוחד בחורף) ושפכו לאט על פני כל שטח העציץ. לאחר חצי שעה, שפכו את עודפי המים שבצלחת הניקוז, אל תתנו לצמח לעמוד במים עומדים, שכן הדבר גורם לריקבון שורשים.
סימני חוסר מים: עלים נובלים, מאבדים מברקם, וקצותיהם משחימים. במקרה כזה, השקו מיד והקפידו על מרווחים קצרים יותר. סימני עודף מים: עלים מצהיבים, רכים, ולעיתים כתמים חומים רטובים על העלים. אם אתם חוששים בריקבון שורשים, הוציאו את הצמח מהעציץ, גזרו שורשים רקובים (חומים ודמויי רפש) ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב.
בדיקת רטיבות פשוטה: תקעו אצבע או מקל עץ לעומק של 2 עד 3 ס"מ במצע. אם יוצא אדמה יבשה או שהמקל נקי, הגיע הזמן להשקות. כדאי גם להרים את העציץ: כשהוא קל יחסית למשקלו לאחר השקיה, סימן שהמים התאדו. זכרו: עדיף להשקות פחות מאשר יותר, הכלבית סולחת על בצורת, אך לא על השקיית יתר.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
