כלבית היא צמח עלווה ירוק־עד שמקורה ביפן ובטאיוואן, והיא מהסבלניים ביותר לגידול ביתי. היא סובלת תאורה נמוכה, טמפרטורות משתנות והזנחה, ומתאימה במיוחד לפינות מוצלות, חדרי שינה או משרדים עם אור חלש. העלים הרחבים והמבריקים שלה יכולים להגיע לגובה 60 עד 80 ס"מ, והיא אינה דורשת גיזום מיוחד, רק ניקוי עלים מאבק מדי פעם.
מיקום ואור: הכלבית מעדיפה צל חלקי עד מלא. אור ישיר ישרוף את עליה, ולכן כדאי להרחיק אותה מחלון דרומי או מערבי. היא משגשגת במרחק 2 עד 3 מטרים מחלון מואר, או אפילו בחדר עם אור פלורסנט בלבד. בישראל, בקיץ יש להימנע מאור שמש ישיר גם בצהריים. בחורף אפשר לקרב אותה מעט לחלון כדי לפצות על שעות האור הקצרות.
השקיה ואדמה: השקיה מתונה היא המפתח. השקה רק כשהשכבה העליונה של האדמה (2 עד 3 ס"מ) יבשה למגע, בדרך כלל פעם ב־7 עד 10 ימים בקיץ ופעם בשבועיים־שלושה בחורף. עודף מים גורם לריקבון שורשים, ולכן הקפד על ניקוז טוב. אדמה מתאימה היא תערובת עציצים מנוקזת היטב, כמו תערובת לקקטוסים או עציצים מעורבת בפרלייט. דישון: דשן מאוזן (20 עד 20 עד 20) פעם בחודש באביב ובקיץ, ובחורף אין צורך.
בעיות נפוצות: עלים מצהיבים, לרוב מעודף השקיה או מחוסר ניקוז. קצוות עלים חומים, אוויר יבש מדי או עודף דשן. מזיקים: כנימות מגן וקרדית עכביש, נגב עם מטלית לחה או רסס במי סבון עדינים. הכלבית רעילה לחתולים ולכלבים (מכילה ספונינים), ולכן יש להרחיק מהישג ידם. לוח טיפול עונתי: אביב, דישון ראשון ובדיקת ניקוז; קיץ, השקיה סדירה, הרחק מאור ישיר; סתיו, הפחתת השקיה; חורף, מינימום השקיה, הימנע מטיוטות קרות.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
