סיבה שנייה נפוצה היא הצטברות מלחים במצע כתוצאה מדישון יתר או השקיה במים קשים. מלחים אלו נספגים בעלים ומצטברים בקצוות, וגורמים לנמק אופייני – קצוות חומים-כהים עם גבול צהוב דק. כדי לאבחן: חפש גבישים לבנים על פני המצע או שפה לבנה בקצה העציץ. פתרון: השקה את הצמח בשפע במים מזוקקים או במי גשמים עד שנוזלים יוצאים מחורי הניקוז (השקיית שטיפה), וחזור על כך פעם בשבוע למשך חודש. לאחר מכן, עבור להשקיה קבועה במים מסוננים או מים שעמדו 24 שעות (להתנדפות כלור). דשן את הקלמונדין בדשן מאוזן 20-20-20 מדולל לחצי מהמינון המומלץ, פעם בחודש בעונת הגידול (אביב-סתיו) ופעם בחודשיים בחורף.
מים קשים המכילים כלור ופלואוריד עלולים גם הם לגרום לנזק דומה, אך כאן הנזק יופיע לעיתים קרובות גם בכתמים בין-עורקיים. אם מי הברז שלך קשים (מליחות גבוהה), השקה תמיד במים שעברו סינון או במי ברז שהורתחו וקוררו. חוסר עקביות בהשקיה – ייבוש מוחלט של המצע לסירוגין עם הצפה – גורם לקריסת תאים בקצוות העלים. הקלמונדין רגיש מאוד לתנודות השקיה: המצע צריך להישאר לח תמיד (אך לא רטוב). בדוק עם אצבע: השקה כשהסנטימטר העליון יבש למגע. בחורף, המרווחים גדלים – השקה רק כשהשכבה העליונה יבשה בעומק 2-3 ס"מ.
אם ניסית את כל הפתרונות ועדיין הקצוות משחירים, ייתכן שמדובר בזיהום פטרייתי (כמו Alternaria) או מחלת כתם עלה. במקרה כזה, גזום עלים נגועים והרחק את הצמח מצמחים אחרים. שפר אוורור סביב העציץ והימנע מהרטבת העלים בשעות הערב. אין צורך בקוטלי פטריות כימיים – ריסוס בתמיסת סודה לשתייה (1 כפית לליטר מים) פעם בשבוע למשך 3 שבועות יכול לסייע. אם הבעיה נמשכת, התייעץ עם אגרונום. זכור: קצוות יבשים לא נרפאים, אבל עלים חדשים ייצאו בריאים אם תנאי הגידול ישתפרו.