החמציץ הנטוי (Oxalis pes-caprae) הוא צמח כיסוי רב-שנתי המתפשט במהירות באמצעות פקעות. הוא אינו בררן במיוחד, אבל כדי ליהנות מפריחה צהובה שופעת וממראה בריא, חשוב לספק לו מצע מנוקז היטב, אוורירי ובעל pH חומצי-נייטרלי (6.0 עד 7.0). בישראל, קרקעות כבדות (חרסיתיות) או לחות מדי עלולות לגרום לריקבון הפקעות ולמחלות פטרייתיות. לכן, המצע האידיאלי הוא תערובת קלה שלא שומרת על מים עומדים.
הרכב מומלץ למצע: שלושה חלקים אדמת גינה מנופה (או כבול/קוקוס), חלק אחד טוף (0 עד 8 מ"מ) או פרלייט, וחלק אחד קומפוסט איכותי או זבל אורגני מותסס. הטוף והפרלייט מבטיחים ניקוז ואוורור שורשים, הקומפוסט מעשיר בחומר אורגני, והכבול/קוקוס שומרים על לחות מבלי להציף. אם הקרקע בגינה שלך חרסיתית, עדיף לשתול בערוגה מוגבהת או בתלמים עם תערובת זו. לעציצים, השתמש בתערובת דומה בתוספת מעט חול גס.
חשוב להימנע ממצע כבד או דחוס, כגון אדמת חמרה טהורה, חול טוף דק מדי (שנאטם במהירות) או תערובת עם יותר מדי קומפוסט טרי (שעלול לשרוף שורשים). גם הוספת חומרים סופחי מים כמו ורמיקוליט בכמות גדולה עלולה לגרום לריבוי מים, עדיף להסתפק בכמות קטנה. בישראל, תערובות מוכנות לצמחי גינה כמו "תערובת לעציצים" של מותגים מוכרים (למשל, "כיתן" או "גן ירוק") מתאימות, במיוחד אם מוסיפים להן מעט טוף.
במהלך השתילה, ודא שהפקעות מכוסות בשכבה דקה של מצע (2 עד 3 ס"מ) ולא עמוק מדי. לאחר השתילה, השקה בעדינות והמתן שהמצע יתייבש בין השקיות. באביב ובסתיו, החמציץ ייהנה מתוספת קלה של דשן מאוזן (10 עד 10 עד 10) אחת לחודש, אבל רק אם המצע כבר עשיר בקומפוסט, אל תפריז בדישון. זכור: החמציץ רגיש לעודף דשן חנקני, שעלול לעודד עלווה על חשבון פריחה.
