המורן האדום (Centranthus ruber) הוא צמח רב-שנתי עמיד ליובש, שמקורו באזורים סלעיים ויבשים של הים התיכון. לכן, סוד הגידול המוצלח שלו טמון במצע מנוקז היטב, אוורירי ודל עד בינוני בפוריות. בישראל, האתגר העיקרי הוא למנוע ריבוי מים, במיוחד בחורף, לכן מומלץ להימנע מאדמת גינה כבדה (חרסיתית) או תערובות השומרות על לחות רבה.
הרכב המצע האופטימלי: 50% טוף געשי (גודל 4 עד 8 מ"מ) + 30% קומפוסט איכותי (או זבל אורגני מפורק היטב) + 20% פרלייט. הטוף מבטיח ניקוז מעולה ומונע ריקבון שורשים, הקומפוסט מספק הזנה עדינה, והפרלייט שומר על אווריריות. ניתן להחליף את הטוף בחול נהר שטוף (גס) או חצץ דק, אך הטוף עדיף בשל יכולתו לאגור מעט לחות בקיץ. ה-pH האידיאלי נע בין 6.5 ל-7.5, המורן סובל גם קרקעות גירניות.
בגינות סלעים או ערוגות מוגבהות, אפשר להשתמש בתערובת מוכנה לקקטוסים וסוקולנטים (נמכרת במשתלות), ולהוסיף לה 20% טוף. בעציצים, הקפידו על ניקוז מצוין: שכבת חצץ בתחתית, עציצי חרס (טרה-קוטה) המעודדים אידוי, ומצע ייעודי לעציצים עם תוספת פרלייט. הימנעו מכבול (טחב), הוא שומר על לחות רבה מדי ועלול לגרום לריקבון.
מה לא לעשות: אל תשתמשו באדמת גינה רגילה, בוורמיקוליט (שומר לחות), או בתערובות עשירות בחומר אורגני (למשל "אדמת שתילים" עשירה). המורן האדום גדל היטב גם בקרקע דלה ואבנית, להיפך, דישון יתר או מצע כבד יגרמו לעלווה שופעת אך לפריחה דלה. אם אתם שותלים באדמת גינה חרסיתית, שפרו את הניקוז על ידי ערבוב של 50% טוף או חצץ לפני השתילה.
