סיבה נפוצה נוספת היא המלחת המצע ודישון יתר. מורן אדום אינו זקוק להרבה דשן, ועודף דשן (בעיקר חנקן) מצטבר בקרקע וגורם לכוויות בקצות השורשים והעלים. אם דישנתם בתדירות גבוהה או השתמשתם בדשן כימי חזק, יש לשטוף את המצע: השקו את הצמח בשפע של מים מזוקקים או מסוננים (כמות כפולה מנפח העציץ) ותנו למים לנקז לגמרי. חזרו על הפעולה פעמיים-שלוש במרווח של שעה. לאחר מכן, הפסיקו לדשן לחודשיים.
מים קשים או כלור הם אויב שקט. מי ברז בישראל עשירים בסידן, מגנזיום וכלור, שמצטברים בקרקע וגורמים לקצוות שחורים ויבשים. אם אתם משקים במי ברז, החליפו למים מזוקקים, מי גשמים או מים שעברו סינון (בריטה או פחם). אפשר גם להשאיר מים בכלי פתוח 24 שעות לפני ההשקיה כדי שכלור יתנדף.
חוסר עקביות בהשקיה – השקיה לא סדירה (לסירוגין יובש ורטיבות) גורמת ללחץ על הצמח, שמתבטא בקצוות יבשים. מורן אדום אוהב קרקע לחה אך מנוקזת היטב. השקו פעם ב-2-3 ימים בקיץ, ופעם בשבוע בחורף, תלוי במצע ובתנאי האקלים. בדקו את הלחות באצבע: אם הסנטימטר העליון יבש, השקו. הימנעו מהשקיית יתר שעלולה לגרום לריקבון שורשים – אבל זה סימפטום שונה (עלים צהובים ורכים).