אברש (Calluna vulgaris) הוא שיח ירוק-עד נמוך שמקורו באזורים קרירים ולחים, ולכן הוא רגיש ביותר לעודף מים. בישראל, החמסינים והקרקעות הכבדות עלולים לבלבל: סימני עודף השקיה דומים מאוד לסימני חוסר מים, אך ההבדל טמון במרקם העלים, במצב השורשים ובתחושת המצע. כדי להבדיל ביניהם, בדוק את העלים, את הגבעולים ואת האדמה, כל אחד מהם נותן רמז מכריע.
בעודף השקיה, העלים התחתונים מצהיבים תחילה, ואחר כך נושרים. העלים העליונים נעשים רכים, מאבדים את הגוון הירוק העשיר ונראים מעט שקופים. אם תלטף עלה, הוא ירגיש רפוי ודביק לעיתים. המצע יהיה רטוב כל הזמן, אפילו ימים לאחר ההשקיה, ולעיתים תרגיש ריח חמוץ של ריקבון. משיכה עדינה בגבעול תחשוף שורשים חומים, רזים ורכים, סימן לריקבון שורשים.
לעומת זאת, חוסר מים מתבטא בעלים שמתקמטים, מתייבשים ומשחימים בקצוות, אך נשארים מחוברים לגבעול. העלים נראים שבירים ונושרים רק בלחיצה. המצע יהיה יבש למגע, לעיתים נסדק, והצמח כולו ייראה צנום. השורשים יהיו יבשים, חומים-בהירים, אך לא רזים או דביקים. במצב זה, הצמח עדיין חי, אפשר להחיותו.
להצלת אברש מושקה-יתר: הפסק מיד להשקות, הוצא את הצמח מהעציץ, גזור את כל השורשים הרקובים (החומים והרזים), העבר למצע חדש ומנוקז היטב (כבול מעורב בחול גס), והשקה רק לאחר שהמצע התייבש. להחייאת אברש מיובש: השקה מיד במים פושרים (ללא דשן), רסס עלים במים מזוקקים, והעבר למקום מוצל למשך יומיים. בשני המקרים, הקפד על תדירות השקיה נכונה: בקיץ, פעמיים בשבוע, בחורף, פעם בשבוע או פחות, ורק כשהמצע יבש בעומק 2 ס"מ.
