האברש, יליד אזורים ממוזגים באירופה, הוא שיח נמוך ורב-שנתי שמגיע לגובה 20 עד 60 ס"מ. בישראל הוא מתאים לגינות סלעים, ערוגות מוגבהות ועציצים, בתנאי שתספקו לו מיקום מוצל חלקית, שמש בוקר וצל אחר הצהריים. אור ישיר וחזק בצהריים עלול לצרוב את העלים. האברש רגיש מאוד לחום הישראלי, ולכן כדאי למקם אותו בצפון או מזרח הגינה, או תחת רשת צל 30% בקיץ.
השקיה דורשת תשומת לב: האברש זקוק לאדמה לחה אך מנוקזת היטב. השקו פעם ביום בעונת הקיץ (יוני-אוגוסט) ובכל יומיים-שלושה באביב ובסתיו. בחורף, כשקר וגשום, יש להפסיק להשקות או להשקות רק כשהאדמה יבשה. עודף מים גורם לריקבון שורשים מהר יותר מחוסר מים. השתמשו תמיד במי גשם או מים מותפלים, האברש רגיש לסיד (מים קשים).
המצע חייב להיות חומצי (pH 4.5 עד 5.5) ומנוקז. השתמשו בתערובת של כבול (50%), פרלייט (30%) וקומפוסט קל (20%) או אדמת אברש מוכנה. הימנעו מאדמת גינה כבדה או גירית. דשנו פעם בחודש באביב ובקיץ (מרץ-אוגוסט) עם דשן נוזלי לצמחים חובבי חומצה (כמו דשן אזליה) בחצי ריכוז. הפסיקו לדשן בסתיו ובחורף.
בעיות נפוצות בישראל: עלים מצהיבים מעידים על כלורוזיס (מחסור בברזל באדמה בסיסית), טפלו בחומצה גופרתית קלה או דשן ברזל. עלים חומים ויבשים מעידים על חום או חוסר לחות, הגבירו צל ורססו מים על העלים בבוקר. מזיקים נדירים, אך לעיתים מופיעים כנימות או קרדית, שטפו במים וסבון עדין או שמן נים. בסתיו גזמו קלות ענפים יבשים לעידוד צמיחה מחודשת.
