הצהבת עלים באברש (Calluna vulgaris) היא תופעה שכיחה בגינות ישראל, והיא כמעט תמיד תוצאה של טעות בטיפול. האברש הוא שיח חובב חומציות, ניקוז מושלם וקרירות יחסית, תנאים שלא תמיד קיימים באקלים שלנו. כדי להציל את הצמח, חשוב לאבחן נכון את הגורם: עודף מים, חוסר מים, אור לא מתאים, מחסור בברזל או חנקן, או ניקוז לקוי.
עודף השקיה הוא הרוצח מספר אחד של אברש בישראל. אם העלים מצהיבים מלמטה כלפי מעלה והגבעולים רכים, כנראה שאתה משקה יותר מדי. האברש רגיש לריקבון שורשים, ולכן יש להשקות רק כשהשכבה העליונה של האדמה יבשה למגע (בעומק 2 עד 3 ס"מ). בחורף, צמצם השקיה לפעם ב-10 עד 14 ימים; בקיץ, פעמיים בשבוע, ותמיד וודא שהמים מחלחלים היטב ואינם עומדים.
אם העלים דווקא יבשים ופריכים, והצהבה מלווה בנשירת עלים תחתונים, כנראה חסר מים. אברש זקוק לאדמה לחה אך לא רטובה. במקרה כזה, השקה מיד עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, ואז המתין לייבוש קל לפני ההשקיה הבאה. בנוסף, חוסר בברזל או חנקן עלול לגרום להצהבה בין העורקים (כלורוזה). דשן מאוזן לצמחים חובבי חומצה (כמו דשן לאזליה) פעם בחודש בעונת הגידול (אביב-סתיו) יפתור את הבעיה.
גם מיקום לא נכון גורם להצהבה. אברש זקוק לשמש מלאה עד חצי צל, בישראל, חצי צל עדיף בקיץ כדי למנוע כוויות עלים. אם הצמח ניצב בשמש ישירה בצהריים והעלים מצהיבים-מלבינים, העבר אותו למקום מוצל יותר אחר הצהריים. לבסוף, בדוק ניקוז: אדמה כבדה או עציץ ללא חורי ניקוז יגרמו להצטברות מים וריקבון. הוסף פרלייט או חול לאדמה, והקפד על עציץ מנוקז היטב.
