סיבה נפוצה נוספת היא הצטברות מלחים במצע כתוצאה מדישון יתר או השקיה במים קשים. הקאלה רגישה לעודף מלחים, שמתבטא בהשחמת קצוות ובגבולות חומים על העלים. אם אתם משקים במי ברז קשים (מעל 200 ppm קרבונטים), החליפו למים מורתחים ומקוררים, או למי גשם. דשנו פעם בשבועיים בלבד בעונת הגידול (אביב–קיץ) בדשן מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהמינון המומלץ. אחת לחודש שטפו את המצע בהשקיית יתר עד שמים יוצאים מתחתית העציץ, כדי לשטוף מלחים שהצטברו.
מים קרים או עתירי כלור עלולים גם הם לגרום לקצוות שחורים. הקאלה רגישה לכלור ולטמפרטורות נמוכות. השקו תמיד במים פושרים (20–25 מעלות) והניחו למי הברז לעמוד 24 שעות לפני השימוש כדי שהכלור יתנדף. אם אתם משתמשים במי ברז עם כלור גבוה, עברו למים מינרליים או מסוננים. גם השקיה לא סדירה – יובש קיצוני ואז הצפה – גורמת לקצוות להתייבש. השקו כשהשכבה העליונה של המצע (2–3 ס"מ) יבשה למגע, בערך פעם ב-3–4 ימים בקיץ ופעם בשבוע בחורף.
בנוסף, בדקו את שורשי הקאלה: אם המצע רטוב כל הזמן והעלים נובלים לצד השחרת קצוות, ייתכן ריקבון שורשים. הוציאו את הצמח, גזרו שורשים רכים וחומים, ושתלו מחדש במצע מנוקז היטב (תערובת כבול, פרלייט וקומפוסט ביחס 2:1:1). אם הבעיה נמשכת למרות הטיפולים, גזמו עלים פגומים בבסיסם – הם לא יתאוששו – והקפידו על תנאים אופטימליים. לרוב, עם תיקון ההשקיה והלחות, העלים החדשים יצמחו בריאים.