סיבה נוספת היא בעיות האבקה. מנגו מואבק בעיקר על ידי זבובים, דבורים וחרקים קטנים. ריסוס בקוטלי חרקים בתקופת הפריחה (מרץ-אפריל) פוגע במאביקים ומפחית חנטה. גם גשם או רוח חזקה בזמן הפריחה שוטפים את האבקה. מומלץ להימנע מריסוס בתקופת הפריחה, ולשתול זנים משלימים (כמו 'טומי אטקינס' לצד 'קיט') להאבקה צולבת. גיזום ענפים צפופים משפר חדירת אור ואוויר ומעודד ביקורי חרקים.
דישון לא מאוזן הוא גורם קריטי. דישון חנקני מוגזם (אוריאה או זבל עוף) באביב מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון הפריחה והחנטה, והפרחים נושרים. לעומת זאת, מחסור באשלגן (K) ובבורון (B) פוגע בחוזק הפרחים ובקליטת הפרי. באקלים הישראלי, יש לדשן בסתיו (אוקטובר-נובמבר) בדשן 0-5-30 (אשלגן גבוה) בתוספת בורון, ולהימנע מדשן חנקני מהנץ הפרחים ועד שהפרי בגודל אגוז מלך. בדיקת קרקע פעם בשנה תמנע חוסרים.
תנודות טמפרטורה קיצוניות – לילה קר (מתחת ל-12°C) אחרי יום חם – מחלישות את העץ וגורמות לנשירה. באזורים כמו עמק הירדן או הנגב, כדאי לשתול זנים עמידים כמו 'קנט' או 'קיט'. כמו כן, מחלות כמו אנתרקנוזה (כתמים שחורים על הפרחים) וטחב אבקתי תוקפות בלחות גבוהה ומחלישות את הפרחים. ריססו בתכשיר נחושת או גופרית לפי התווית, בסימנים ראשונים. זכרו: נשירה טבעית של 80% מהפרחים היא תקינה – אבל אם רוב החנטים נושרים, יש לבדוק את הגורמים האלה.