בעיית האבקה היא סיבה שכיחה נוספת. קיווי הוא צמח דו-ביתי: נדרש עץ זכר אחד לכל 6-8 עצי נקבה. אם אין זכר בקרבת מקום, או שהפריחה לא מתוזמנת במקביל, ההאבקה תיכשל והפרחים ינשרו. גם מזג אוויר קריר וגשום בזמן הפריחה (סוף אפריל-תחילת מאי) פוגע בפעילות הדבורים. כדי לשפר האבקה, שתלו זן זכר מתאים (למשל 'טומורי' לצד 'הייוורד') והציבו כוורות דבורים בסמוך – דבורת הדבש היא המאביקה העיקרית של הקיווי.
גם חוסר איזון תזונתי גורם לנשירה. עודף חנקן באביב מעודד צמיחה וגטטיבית על חשבון הפרי, בעוד מחסור באשלגן ובבור פוגע בחנטה. יש לדשן בסתיו בזבל אורגני (5-10 ק"ג לעץ) ולהוסיף דשן מאוזן 10-10-10 בתחילת האביב. ריסוס עלים בבור (0.1%) בזמן הפריחה עשוי לשפר את החנטה. הימנעו מדישון חנקני אחרי אמצע האביב.
תנודות טמפרטורה חדות – כפור מאוחר באביב או גל חום פתאומי – עלולות לגרום לנשירה המונית. הגנו על העץ ברשת צל 30% בימים חמים, ובכפור השקו בערב כדי לשחרר חום קרקע. כמו כן, גיזום נכון בקיץ (הסרת ענפים חלשים) מאפשר אוורור ומפחית עקה. אם הנשירה חריפה, יש לבדוק גם מזיקים כמו כנימות או קרדית, אך ברוב המקרים מדובר בעקה סביבתית שניתן לתקן.