בחירת זן מתאים יכולה להפחית משמעותית את הסיכוי למרירות. זנים מודרניים כמו 'אלון', 'זכרי' או 'חממה' פותחו להיות נטולי מרירות כמעט לחלוטין. לעומת זאת, זנים ישנים או מלפפונים 'בלאדי' (חמוצים) נוטים יותר למרירות בתנאי לחץ. אם אתם מגדלים בגינה ביתית, כדאי לרכוש זרעים מסומנים כ'לא מר' או 'חלק'. בנוסף, הרגילו את הצמחים לשמש הדרגתית – הצללה קלה בשעות הצהריים החמות (רשת 30%) תמנע חום קיצוני על העלים והפירות.
גורם נוסף הוא קטיף מאוחר מדי. מלפפון שהבשיל יתר על המידה (צהוב או גדול מאוד) מכיל יותר קוקורביטצין. קטפו את המלפפונים כשהם ירוקים כהים, מוצקים, ובאורך 10-15 ס"מ (תלוי בזן). כדאי לקטוף כל יומיים-שלושה, כי פרי שנותר על הצמח שולח אותות עקה לצמח. גם דישון חנקני מוגזם עלול להגביר מרירות – העדיפו דשן מאוזן (NPK 10-10-10) אחת לשבועיים בעונת הגידול.
ומה עושים אם כבר קטפתם פרי מר? אפשר לקלף את הקליפה והשכבה הלבנה מתחתיה (שם מרוכז הקוקורביטצין) ולטעום שוב. אם עדיין מר, חתכו את קצה הפרי (הצד של הגבעול) ושפשפו אותו בתנועה סיבובית על החתך – לעיתים הנוזל הלבן שיוצא מסיר את המרירות. דרך אחרת: השרו את המלפפון הפרוס במי מלח או חומץ למשך חצי שעה. אבל הכי חשוב – למדו מהחוויה: שפרו את ההשקיה, הצללו בחום, ובחרו זן מתאים לעונה הבאה.
