עודף דישון חנקני, במיוחד בצורת אמוניום (NH₄⁺), מחמיר את הבעיה. יוני אמוניום מתחרים עם יוני הסידן על קשירה לשורשים, ובכך מפחיתים את ספיגת הסידן. בנוסף, דישון חנקן כבד מעודד צימוח וגטטיבי מוגזם על חשבון הפרי, ומגביר את הדרישה לסידן בפרי המתפתח.
pH קרקע לא מתאים הוא גורם נסתר נוסף. סידן זמין לצמח בטווח pH של 6.0–6.8. בקרקע חומצית מדי (pH נמוך מ-5.5) או בסיסית מדי (pH גבוה מ-7.5), הסידן נקשר לתרכובות בלתי מסיסות ואינו נספג. לכן, בדיקת pH תקופתית והתאמתו באמצעות תוספת גיר (לחומציות) או גופרית (לבסיסיות) חיונית.
לבסוף, טמפרטורות קיצוניות ולחות אוויר נמוכה מדי מאיצים את קצב הדיות (טרנספירציה) בעלים, בעוד שהפרי מתאדה מעט. כתוצאה מכך, הסידן מופנה בעיקר לעלים ולא לפרי. כדי למנוע זאת, שמרו על השקיה סדירה ורצופה (לא קמצנית ולא מוגזמת), הימנעו מדישון חנקן עודף, והקפידו על pH מאוזן. גיזום מאוזן ושתילה במרחקים נכונים גם עוזרים להפחית את הבעיה.
