הסימן הראשון והברור ביותר הוא מרקם העלים (הפרחים, שהם למעשה גבעולים מעובים). בעודף השקיה העלים נהיים רכים, מעט שקופים, ולעיתים מתנפחים עד שהם נסדקים לאורך. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את המוצקות, מתקמטים ונהיים דקים יותר, אך שומרים על צבעם הירוק-אפרפר (אלא אם היובש קיצוני).
גם צבע העלים משתנה. בעודף השקיה תראו לעיתים כתמים צהבהבים או חומים, בעיקר בבסיס העלה, שעלולים להעיד על ריקבון. בחוסר מים העלים נותרים ירוקים אך מאבדים מברק, ובמקרים קיצוניים העלים התחתונים מצהיבים ונושרים. שימו לב: הצהבה יכולה לנבוע גם ממחלות או ממזיקים, לכן בדקו תמיד את יתר הסימנים.
הבדיקה הקריטית היא במצע ובשורשים. בעודף השקיה המצע יהיה רטוב ודביק, ולעיתים תריחו ריח חמוץ או עובש מהניקוז. הוציאו את הצבר מהעציץ בעדינות: שורשים בריאים הם עבים, לבנים-צהבהבים ופריכים. שורשים רקובים יהיו שחורים, רזים, רזים ובעלי ריח רע. בחוסר מים המצע יהיה יבש ומפורר, והשורשים ייראו דקים, יבשים ומקומטים, אך לא שחורים.
אם גיליתם עודף השקיה – הפסיקו מיד להשקות, הוציאו את הצבר מהעציץ, גזמו את כל השורשים הרקובים במספריים נקיים, ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב (תערובת קקטוסים). השקו ראשונה רק אחרי שבועיים. לחוסר מים – השקו לאט ובהדרגה: טבלו את העציץ במים פושרים למשך 30 דקות, ואז הניחו לניקוז מלא. חזרו על השקיה רק כשהמצע יבש לגמרי, כל 2-3 שבועות בקיץ ופעם בחודש בחורף.
