סיבה נפוצה נוספת היא המלחת המצע ודישון יתר. כשמצטברים מלחים באדמה, קצוות העלים נשרפים ומשחירים. זה קורה אם דישנתם יותר מדי, או אם אתם משקים במי ברז קשים העשירים במלחי סידן ומגנזיום. איך תזהו? תראו כתמים לבנים על פני האדמה או על דופן העציץ. הפתרון: הפסיקו לדשן לחלוטין למשך חודשיים. השקו במים מזוקקים או מי גשמים, ושטפו את האדמה כל 3 חודשים: השקו בכמות מים גדולה (פי 3 מנפח העציץ) ותנו למים לנקז החוצה, כדי לשטוף עודפי מלחים.
גם איכות המים משחקת תפקיד קריטי. מי ברז בישראל מכילים כלור, פלואור וכלורמין, החומרים האלה רעילים לפיקוס ומצטברים בקצוות העלים, וגורמים להשחרה. הפתרון הפשוט: מלאו פחית מים והשאירו אותה פתוחה ל-24 שעות, כדי שהכלור יתנדף. אבל כלורמין לא מתנדף, אז עדיף להשתמש במים מסוננים או במים מזוקקים. אם אתם חייבים מי ברז, החליפו את המים בפחית כל יומיים, והשקו רק לאחר שהמים עמדו לפחות לילה.
חוסר עקביות בהשקיה הוא האויב הגדול של הפיקוס. השקיה לא סדירה – פעם יותר מדי ופעם פחות מדי – גורמת ללחץ שמתבטא בהשחרת קצוות. הפיקוס אוהב אדמה לחה באופן אחיד, לא רטובה ולא יבשה. בקיץ בישראל, השקו פעם ב-3–4 ימים, ובחורף פעם בשבוע-שבועיים, תלוי בטמפרטורה. תקבעו לוח זמנים קבוע, תבדקו את האדמה באצבע: אם הסנטימטר העליון יבש – להשקות. עציץ עם ניקוז טוב הוא חובה. אם המים עומדים בתחתית, השורשים נרקבים והעלים מגיבים בהשחרה.