סיבה שנייה, ושכיחה לא פחות, היא השקיה לא עקבית. מונסטרה אוהבת אדמה לחה אך לא ספוגה. אם אתם משקים פעם בשפע ואז נותנים לאדמה להתייבש לגמרי, או להפך – משקים בתדירות גבוהה מדי, קצוות העלים עלולים להשחיר. ההמלצה היא לבדוק את לחות הקרקע באצבע: להשקות כשהשכבה העליונה (2–3 ס"מ) יבשה למגע. בישראל, בקיץ זה אומר בערך פעם ב-4–6 ימים, ובחורף פעם ב-7–10 ימים. השקו תמיד במים פושרים (לא קרים ישר מהברז) ועדיפות למים מסוננים או מים שעמדו 24 שעות להפחתת כלור.
דישון יתר והמלחת מצע הם גורם מוכח נוסף. דשן כימי מצטבר במצע וגורם לשריפת שורשים, המתבטאת בקצוות חומים. אם אתם מדשנים יותר מפעם בחודש בעונת הגידול (אביב-קיץ), או משתמשים בדשן חזק מדי, הפסיקו מיד. שטפו את המצע במים מזוקקים או מסוננים: העבירו 2–3 ליטר מים דרך העציץ, תנו לניקוז, וחזרו כעבור חצי שעה. לאחר מכן, דשנו רק פעם בחודש בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהמינון המומלץ, ורק בעונת הגידול. בחורף – אין דישון כלל.
מים קשים עם כלור ופלואוריד – בעיה נפוצה במי ברז בישראל – עלולים לגרום להצטברות מלחים ולהשחרת קצוות. הפתרון: השקו במים מזוקקים, במי גשמים, או במי ברז שעברו סינון (מסנן פחם). אם אין ברירה, הניחו למים לעמוד 24–48 שעות כדי שהכלור יתנדף. כמו כן, בדקו את שורשי המונסטרה: אם הם רכים וחומים – מדובר בריקבון שורשים מהשקיית יתר. במקרה כזה, הוציאו את הצמח, גזרו שורשים רקובים, החליפו מצע ועציץ עם ניקוד טוב, והשקו במשורה. זכרו: קצוות חומים לא יחזרו לירוק, אבל צמיחה חדשה תהיה בריאה אם תטפלו בגורם.