גד השדה (לבנדר) הוא צמח חסכן שאוהב אדמה דלה ומנוקזת, עודף דשן מזיק לו יותר מחוסר. לכן ההמלצה שלי היא לדשן במשורה, ורק בעונות הצמיחה. השתמשו בדשן אורגני בשחרור איטי, כמו קומפוסט מעורב היטב באדמה או דשן צמחים אורגני גרגירי המיועד לצמחי תבלין. הימנעו מדשנים עתירי חנקן (N) כי הם מעודדים עלווה רכה על חשבון פריחה ומגבירים רגישות לריקבון.
באיזו תדירות? באביב ובתחילת הסתיו (מרץ-אפריל וספטמבר-אוקטובר), פזרו כף אחת (כ-15 גרם) של דשן אורגני גרגירי סביב בסיס הצמח, הרחק מהגזע, והשקו קלות לספיגה. בקיץ החם ובחורף הקר, הפסיקו לחלוטין. בלבנדר בעציץ: דללו את המינון לחצי כפית (כ-5 גרם) לעציץ בקוטר 20 ס"מ, פעם אחת באביב ופעם אחת בתחילת הסתיו.
דישון נוזלי אורגני (כמו חומצה הומית או דשן אצות) מתאים רק אם הצמח נראה חלש במיוחד, השקו עם חצי מנת הריכוז המומלץ על התווית, אחת לחודש באביב בלבד. לעולם אל תדשנו צמח לחוץ ממחלה, מזיקים או חום קיצוני. אם אתם רואים עלים צהובים תחתונים, זה טבעי, אין צורך לדשן.
טעות נפוצה: הוספת דשן כימי מאוזן (20 עד 20 עד 20) שגורמת לעלווה שופעת ומעט פרחים. הלבנדר מעדיף דשן דל חנקן ועשיר באשלגן וזרחן (למשל 5 עד 10 עד 10). הכי בטוח: לערבב קומפוסט רקוב היטב באדמה פעם בשנה בתחילת האביב. זכרו, פחות זה יותר עם לבנדר.
