הכינו את הייחור כך: חתכו בסכין חדה ומחוטאת מיד מתחת לצומת עלים (מפרק), הסירו את העלים מהשליש-חצי התחתון והשאירו 3–4 זוגות עלים למעלה. טבילת הבסיס באבקת או ג'ל הורמון השרשה (חומצה אינדול-בוטירית, IBA) אינה חובה ברוזמרין אך היא מקצרת את זמן ההשרשה ומעלה את אחוזי ההצלחה. שתלו במצע מנוקז וסטרילי — למשל תערובת של 50% טוף/פרליט ו-50% כבול או קוקוס — ולא באדמת גינה כבדה. הכניסו כ-3–4 ס"מ מהייחור למצע כך שלפחות צומת אחד חשוף עלים נמצא מתחת לפני המצע, שם נוצרים השורשים.
הניחו את הייחורים במקום מואר בצל חלקי — אור בהיר אך ללא שמש ישירה שתבשל אותם בשקית. כיסוי בשקית ניילון שקופה או מיני-חממה שומר על לחות אוויר גבוהה, אך פתחו אותה למספר דקות אחת ליום כדי לחדש אוויר ולמנוע עובש; אם אתם מזהים טיפות אדים כבדות ועובש לבן — אווררו יותר. שמרו על המצע לח אך לא ספוג; רוזמרין שונא רגליים רטובות. השורשים הראשונים מופיעים בדרך כלל תוך 3–5 שבועות (בדקו בעדינות במשיכה קלה — התנגדות מעידה על שורשים). העבירו לעציץ אישי רק כשנוצרה מערכת שורשים של כמה ס"מ, ואז הגמילו את השתיל מהחממה בהדרגה על פני שבוע.
חלוקת שיח היא חלופה מהירה לצמח מבוגר בן שנתיים ומעלה: באביב חפרו סביב השיח, הפרידו גוש שורשים עם נצרים משלו ושתלו מיד — אחוזי ההצלחה גבוהים כי לשלוחה כבר יש שורשים, אך היא זמינה רק אם יש צמח-אם גדול, ורוזמרין זוחל בעל שורש ראשי אינו תמיד מתחלק בקלות. ריבוי מזרעים אינו מומלץ: הנביטה איטית ולא אחידה, אחוזי הנביטה נמוכים, וזרעי צמחי נוי הם לרוב הכלאות שאינן נאמנות לזן — שתילים רבים יצמחו זקופים במקום זוחלים. הטעות הנפוצה ביותר בכל השיטות היא ריקבון בסיס הייחור מהשקיית יתר: הקפידו על מצע מנוקז, כלים נקיים, ואל תיקחו ייחורים מצמח עם עלים מצהיבים או ענפים חומים ורכים.
