חבצלת החוף היא בצל חופים עמיד ליובש, ולכן עודף השקיה מסוכן לה יותר מחוסר מים. שניהם עלולים לגרום לעלים צהובים ונבולים, אבל הסימנים הנלווים שונים בתכלית. במצב של חוסר מים, העלים ייראו יבשים בקצוות, יתקמטו ויאבדו גמישות, והקרקע תהיה יבשה לחלוטין לעומק של 10 ס"מ לפחות. לעומת זאת, בעודף השקיה העלים יהיו רכים, צהובים מבסיס הצמח, ולעיתים יופיע עובש אפור על פני הקרקע או ריח של רקב מהמצע.
כדי לאבחן במדויק, הוציאו בזהירות את הבצל מהעציץ או חפרו בעדינות לידו. בצל מיובש יהיה מוצק, יבש למגע, והשורשים יהיו חומים ושבירים. בצל מושקה-יתר יהיה רך, ספוגי, לעיתים עם כתמים חומים או שחורים, והשורשים יהיו רזים, כהים ומרקם דייסתי. אם תלחצו על הבצל הרך, הוא עלול לשקוע או להפריש נוזל בעל ריח חמוץ.
הצלת צמח מושקה-יתר: הפסיקו להשקות מיד. הוציאו את הבצל, חתכו את כל החלקים הרקובים בסכין נקייה, פזרו אבקת קינמון (חיטוי טבעי) על החתכים, והניחו לבצל להתייבש באוויר 2 עד 3 ימים. שתלו אותו מחדש במצע חולי ומנוקז היטב (תוספת של 30% פרלייט או חצץ דק). השקיה ראשונה רק אחרי שבוע, ובכמות מינימלית. החייאת צמח מיובש: השקו את הצמח בהדרגה, התחילו עם רבע מכמות המים הרגילה, וחזרו על ההשקיה כל 3 עד 4 ימים, תוך בדיקת לחות המצע. בתוך כשבועיים הבצל אמור לחזור להיות מוצק והעלים להתרענן.
זכרו: חבצלת החוף אוהבת מצע יבש בין השקיה להשקיה. בקיץ, השקו פעם ב-7 עד 10 ימים, ובחורף פעם ב-3 עד 4 שבועות (או הפסיקו לגמרי אם יש גשמים). תמיד ודאו שהעציץ מנקז היטב, ואל תשאירו מים בצלחת. עדיף להשקות פחות מאשר יותר, הבצל יסבול בצורת חודשיים, אבל טביעת שורשים תוך שבוע עלולה להרוג אותו.
