חקק (Jacobaea maritima, לשעבר Senecio cineraria) הוא צמח נוי רב-שנתי עשבוני המוכר בזכות עליו הכסופים-לבנים, המכוסים בשערות עדינות. הוא משתלב נהדר בערוגות, גבולות, עציצים ואדניות, ומוסיף ניגודיות יפה לצמחים ירוקים או פורחים. בישראל הוא מתאים במיוחד לאקלים הים-תיכוני, אך דורש טיפול נכון כדי לשגשג.
מיקום ואור: חקק זקוק לשמש מלאה, לפחות 6 עד 8 שעות ביום. בצל חלקי העלים נוטים לאבד את הגוון הכסוף ולהיות ירוקים יותר, והצמח עלול להצליב. בעציצים כדאי למקם במרפסת דרומית או מערבית. באזורים חמים מאוד (ערבה, בקעה) רצוי הצללת צהריים קלה.
השקיה ואדמה: החקק רגיש לעודף מים, ולכן יש להשקות רק כשהאדמה יבשה בעומק 2 עד 3 ס"מ. בקיץ, אחת ל-3 עד 4 ימים, בחורף, אחת ל-7 עד 10 ימים, תלוי בגשם. האדמה צריכה להיות מנוקזת היטב; תערובת של טרה-רוסה עם 30% פרלייט או חול גס מתאימה. בעציצים יש לוודא ניקוז טוב ולמנוע מים עומדים בצלוחית.
דישון וטיפול כללי: דשן מאוזן (20 עד 20 עד 20) אחת לחודש באביב ובקיץ. גיזום קל של ענפים יבשים או תפרחות דהויות מעודד צמיחה מחודשת. בחורף, אם יש חשש לקרה, כסו את הצמח או העבירו עציצים למקום מוגן. החקק רגיש לעובש אפור (בוטריטיס) במזג אוויר לח, אווררו היטב והימנעו מהשקיית יתר.
