כדי לאבחן, בצע בדיקה פשוטה: חפור בעדינות ליד הבצל והוצא אותו. אם השורשים חומים, רזים ודביקים – זה ריקבון. אם הם לבנים ופריכים – ייתכן שהבעיה היא אחרת (מחלה פטרייתית, מזיקים או נזקי קור). הריחו את הבצל: ריח חמוץ מעיד על ריקבון חיידקי. המצע הרטוב והדחוס הוא האינדיקטור החזק ביותר – אם הוא לח כמו ספוג גם לאחר יומיים מהשקיה, הפסק מיד להשקות.
אם אובחן ריקבון שורשים, פעל מיד: הוצא את הבצלים מהעציץ או מהאדמה, גזור את כל השורשים הרקובים והחלקים הרכים בבצל בעזרת סכין נקייה. טבול את הבצל הנותר בתמיסת קוטל פטריות ייעודי (קרא את הוראות התווית) או בתמיסת אקונומיקה מדוללת (1:10 במים) למשך 10 דקות. שתול מחדש במצע חדש ומנוקז היטב (תערובת 2:1:1 של אדמת גינה, חול גס וטוף) בעציץ עם ניקוד טוב. אל תשקה כלל בשבוע הראשון, ולאחר מכן השקה רק כשהמצע יבש למגע בעומק 3 ס"מ.
אם הנרקיס סובל ממחסור במים (מקרה נדיר יותר), העלים יהיו שמוטים והאדמה תהיה יבשה ואבקתית. במקרה כזה, השקה מיד השקיה עמוקה עד שהמים יוצאים מהתחתית, וחזור על כך כל 3-4 ימים בעונת הגידול (דצמבר-פברואר). אבל זכור: רוב מקרי הנבילה בנרקיס נובעים דווקא מעודף מים. תן לבצל לנשום – הוא יודע להחזיק מים בעצמו.