ברוש מצוי (Cupressus sempervirens) הוא עץ מחטני ירוק-עד, עמיד יחסית ליובש, אך רגיש לעודף מים. האבחנה בין השקיית-יתר לחוסר מים קריטית להצלתו. שני המצבים גורמים להצהבת עלווה, אך הסימנים הנלווים שונים בתכלית.
בעודף השקיה: העלים התחתונים מצהיבים תחילה, המחטים נראות רכות, עסיסיות ועלולות להשחיר. האדמה מתחת לצמרת תהיה רטובה תמידית, ולעיתים תופיע עובשת לבנה על פני הקרקע. השורשים ייראו חומים, רזים וריריים, סימן לריקבון. ריח חמוץ מהמצע מעיד על רקב שורשים.
בחוסר מים: הצהבה מתחילה בקצות הענפים העליונים ומתפשטת כלפי מטה. המחטים נעשות יבשות, שבירות ומתפוררות במגע. האדמה תהיה יבשה לעומק של 10 עד 15 ס"מ, והשורשים ייראו בהירים, יבשים וחסרי גמישות. העלווה עלולה לנשור מהענפים התחתונים כלפי מעלה.
להצלת ברוש מושקה-יתר: הפסיקו מיד את ההשקיה, חשפו את צוואר השורש, גרפו את האדמה הרטובה מסביב לגזע והחליפו במצע יבש וגרגירי. גיזום ענפים מתים יקל על העומס. להחייאת ברוש מיובש: השקו בהדרגה, תחילה 10 עד 20 ליטר מים סביב הגזע, וחזרו כל 3 עד 4 ימים בהדרגה לעונה. הוסיפו שכבת חיפוי (קומפוסט, שבבי עץ) לשמירת הלחות.
