הסיבה הנפוצה ביותר היא לחות אוויר נמוכה מתחת ל-40%. קצות העלים מאבדים מים מהר יותר משאר העלה, מתייבשים ומשחירים. פתרון: הרטיבו את האוויר סביב הצמח בעזרת מגש חלוקי נחל עם מים (ללא מגע עם העציץ), או השתמשו במכשיר אדים קטן ליד הצמח. ריסוס עלים אינו מומלץ כי טיפות מים עלולים לגרום לכתמים ולפטריות. הקפידו על לחות של 50%-60% לאורך כל השנה.
גורם שני הוא המלחת מצע ודישון יתר. דשן כימי מצטבר באדמה ומושך מים מהשורשים, מה שגורם לכוויות בקצות העלים. פתרון: השקו את הבואי במים מסוננים או מים שעמדו 24 שעות (להוצאת כלור). מדי חודש, שטפו את המצע בהשקיית יתר – שפכו מים בכמות כפולה מנפח העציץ ותנו להם לנקז לגמרי. דשנו רק פעם בחודש בעונת הגידול (אביב-סתיו) בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) בחצי ריכוז.
סיבה שלישית היא חוסר עקביות בהשקיה: השקיה מרובה מדי גורמת לריקבון שורשים, ומועטה מדי מייבשת את העלים. הבואי זקוק להשקיה כשהמצע יבש בעומק 2-3 ס"מ. בקיץ בישראל – כל 4-6 ימים, בחורף – כל 10-14 ימים. השתמשו במים פושרים (לא קרים ישר מהברז) כדי למנוע הלם תרמי. אם המים קשים (עתירי סידן), החליפו למים מינרליים או מי גשמים. גיזום הקצוות השחורים אינו הכרחי, אבל אם מפריע לכם – גזמו בעזרת מספריים נקיים רק את החלק היבש, והשאירו רקמה ירוקה.