בואי (Bowiea volubilis) הוא בצל נוי מטפס יוצא דופן, שמנהל את חייו הפוטוסינתטיים בעיקר דרך הגבעולים הירוקים, כשהעלים מזעריים. המפתח להשקיה נכונה טמון בהבנת מחזור חייו: בקיץ, כשהוא פעיל ומטפס, יש להשקות במשורה, כל 7 עד 10 ימים, עם כמות מים של כ-50 עד 100 מ"ל לעציץ בינוני (קוטר 15 עד 20 ס"מ). בחורף, כשהוא נכנס לתרדמה מלאה (הגבעולים מתייבשים לחלוטין), יש להפסיק כל השקיה לחלוטין למשך 2 עד 3 חודשים, מדצמבר עד פברואר בערך.
בקיץ הישראלי החם, טמפרטורות מעל 30°C עלולות לגרום לאידוי מהיר, אך גם אז, אל תתפתו להשקות יותר. הבצל אוגר מים ברקמותיו, ועודף מים מוביל מיד לריקבון. בדקו את המצע לפני כל השקיה: דקרו אצבע לעומק 3 עד 4 ס"מ; אם האדמה יבשה לגמרי, השקו, אם לחה, המתינו. בחורף, גם אם נראה שהבצל מתכווץ, זה טבעי, אל תוסיפו מים.
סימנים לעודף מים: הגבעולים מתרככים, מופיעים כתמים שקופים או חומים, והבצל נהיה רך ומשחיר. במקרה כזה, הוציאו את הבצל מהעציץ, גזרו חלקים רקובים, טפלו בקוטל פטריות והניחו לייבוש שבועיים לפני שתילה מחדש במצע יבש. סימנים לחוסר מים: הגבעולים נובלים ומתקמטים קלות, אך זה נדיר כי הבואי עמיד לבצורת. אם הגבעולים מתייבשים לגמרי מחוץ לעונת התרדמה, בדקו שהבצל לא נרקב.
בדיקת רטיבות המצע פשוטה: השתמשו במד-לחות או במקל עץ דק. השקו תמיד במים בטמפרטורת החדר, ורצוי מלמטה, הניחו את העציץ בצלוחית עם מים למשך 15 דקות, ואז שפכו את העודפים. לעולם אל תשאירו מים בצלוחית. זכרו: בואי מעדיף יובש על פני רטיבות, והטעות הנפוצה ביותר היא השקיית יתר.
