הגורם השכיח ביותר בישראל הוא לחות אוויר נמוכה, במיוחד בחורף כשהמזגנים פועלים. אוהל דוד, למרות היותו סוקולנט, אוהב לחות יחסית של 40–60%. כדי להעלות את הלחות, הניחו מגש עם חלוקי נחל ומים ליד העציץ, או רססו מים מזוקקים (ללא כלור) על האוויר סביב הצמח – לא על העלים עצמם, כדי למנוע ריקבון.
סיבה שנייה היא השקיה לא סדירה: אם אתם משקים לעיתים רחוקות ואז בכמות גדולה, או להפך – טבילות תכופות – השורשים נפגעים והעלים מגיבים בקצוות יבשים. השקו רק כשהמצע יבש לחלוטין בעומק של 2–3 ס"מ, ובקיץ השקו פעם בשבוע, בחורף פעם בשבועיים-שלושה. השתמשו במי גשמים או מים מסוננים, כי כלור ופלואוריד במי ברז מצטברים בקצוות העלים.
לבסוף, דישון יתר או מצע מלוח גורמים לקצוות שרופים. דשנו רק באביב ובקיץ, פעם בחודש, בדשן סוקולנטים מדולל לחצי מהריכוז המומלץ. אם כבר יש נזק, השקו את העציץ בשפע מים מזוקקים כדי לשטוף מלחים, והסירו עלים פגועים עם מספריים נקיות. הימנעו מדישון לחלוטין בחורף.