הדרך הקלה ביותר להבחין בין עודף השקיה לחוסר מים באוהל דוד היא להתבונן במרקם ובצבע העלים. בעודף השקיה העלים נהיים רכים, דהויים וצהבהבים, לעיתים עם כתמים חומים מימיים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את המוצקות, מתקמטים, מתייבשים ומשנים גוון לאדמדם-חום בקצוות. הסימן הכי מהימן הוא מישוש: עלה בריא מרגיש יציב ובשרני; עלה מושקה-יתר רך ועיסתי; עלה מיובש יבש וניירי.
גם המצע מספר סיפור. אם האדמה רטובה ודבוקה לשורשים גם כעבור שבוע מההשקיה, כנראה שחטפתם בעודף מים. ריח חמוץ או עובש לבן על פני המצע הם סימן מובהק לריקבון שורשים. לעומת זאת, מצע יבש ומתפורר, עם סדקים בשוליים, מעיד על צמאון ממושך. מומלץ לתקוע אצבע בעומק 3 עד 4 ס"מ, אם יבש לגמרי, הצמח זקוק למים; אם לח, המתינו.
אם הצמח סובל מעודף השקיה, יש לפעול מיד: הוציאו אותו מהעציץ, חתכו שורשים רכים ושחומים בעזרת מספריים נקיים, והשאירו את הגזע ליומיים-שלושה באוויר הפתוח להתייבשות. לאחר מכן שתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב (תערובת קקטוסים), ואל תשקו במשך שבוע לפחות. במקרה של חוסר מים, השקו את הצמח בהשריה, הניחו את העציץ בכלי מים למשך 15 עד 20 דקות, ואז תנו לעודפים להתנקז. חזרו על השקיה רגילה רק כשהמצע יבש שוב.
זכרו: אוהל דוד הוא סוקולנט חסכן במים. בקיץ בישראל השקו אחת ל-10 עד 14 ימים, בחורף אחת ל-3 עד 4 שבועות. תמיד העדיפו תת-השקיה על פני השקיית יתר, קל יותר להחיות צמח מיובש מאשר להציל צמח עם שורשים רקובים. שימו לב לצמח בעציץ ללא ניקוז, הוא רגיש במיוחד לעודף מים.
