סיבה שנייה בשכיחותה היא הצטברות מלחים במצע כתוצאה מדישון יתר או שימוש ממושך בדשן כימי. המלחים העודפים שורפים את קצוות השורשים וגורמים לקצוות העלים להשחיר. אם אתם מדשנים יותר מפעם בחודש בעונת הגידול (אביב-קיץ), או משתמשים בדשן חזק מדי, הפסיקו מיד. שטפו את המצע במים מזוקקים או במי גשם: השקו את העציץ בכמות גדולה של מים (פי 3-4 מנפח העציץ) ותנו למים לנקז לגמרי. חזרו על הפעולה כעבור שעה. לאחר מכן, דשנו רק פעם בחודש בדשן נוזלי מאוזן (10-10-10) מדולל לחצי מהריכוז המומלץ.
מים קשים או מים עם כלור הם גורם שכיח נוסף. מי ברז בישראל מכילים לרוב כלור, פלואוריד ומינרלים מומסים (סידן, מגנזיום) המצטברים ברקמות העלה וגורמים לקצוות חומים. הפתרון הפשוט: השאירו מי ברז בכלי פתוח למשך 24 שעות לפני ההשקיה, כדי שהכלור יתנדף. עדיף להשתמש במים מזוקקים, במי גשמים או במים שעברו סינון פחם. השקיה במים רכים בלבד תמנע את התופעה לאורך זמן.
סיבה רביעית היא חוסר עקביות בהשקיה — ייבוש יתר לסירוגין עם הצפה. הטריידסקנטיה אוהבת לחות קבועה אך לא עמידה במים. כשהמצע מתייבש לגמרי בין השקיות, השורשים העדינים נפגעים, והצמח מגיב בהשחרת קצוות. בדקו את המצע: השקו רק כשהשכבה העליונה (2-3 ס"מ) יבשה למגע. השקו עד שהמים יוצאים מחורי הניקוז, והקפידו על תדירות קבועה — בקיץ כל 3-4 ימים, בחורף כל 7-10 ימים. השתמשו תמיד במים בטמפרטורת החדר.