סיבה נפוצה שנייה היא הצטברות מלחים במצע כתוצאה מהשקיה במי ברז קשים או דישון יתר. הקלאנצ'ו רגיש לעודף מלחים, והקצוות הנשרפים מעידים על כך. השקיה במי גשמים, מים מורתחים ומקוררים, או מים שעברו סינ� פחם תפתור את הבעיה. אם המצע כבר מלוח, שטפו אותו היטב: השקו בכמות מים גדולה (פי 3 מנפח העציץ) ותנו למים לנקז לגמרי. חזרו על הפעולה פעמיים בהפרש של שעה. לאחר מכן, דשנו רק פעם בחודש בעונת הגידול (אביב–קיץ) בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) מדולל לחצי מהריכוז המומלץ.
מים קשים או כלור במי הברז עלולים גם הם לגרום לנזק דומה. כלור פוגע בשורשים העדינים וגורם לקצוות חומים. פתרון פשוט: השאירו את מי הברז בכלי פתוח למשך 24 שעות לפני ההשקיה – הכלור יתנדף. לחלופין, השתמשו במי ברז שעברו סינ� או במי שתייה מינרליים דלי נתרן. אם אתם משתמשים במרכך מים, הימנעו – הנתרן הנוסף רעיל לצמח.
גורם נוסף הוא חוסר עקביות בהשקיה. הקלאנצ'ו אוהב שהמצע מתייבש בין השקיה להשקיה, אבל לא עד כדי קמילה מוחלטת. השקיה בתדירות משתנה (למשל, פעם ב-5 ימים ואז פעם ב-10 ימים) גורמת לשורשים להתייבש ואז להירקב, והעלים מגיבים בקצוות שחורים. קבעו לוח זמנים: השקו רק כשהשכבה העליונה של המצע (2–3 ס"מ) יבשה למגע. בקיץ בישראל – כל 5–7 ימים, בחורף – כל 10–14 ימים. השקו תמיד במים בטמפרטורת החדר.