חצב (Urginea maritima) הוא גיאופיט ים-תיכוני המותאם לקיץ יבש ולוהט ולחורף קריר ולח. לכן, בבית הוא יסתדר הכי טוב בטווח טמפרטורות רחב: 18 עד 35 מעלות צלזיוס. בקיץ הישראלי אין בעיה, הוא סובל היטב חום של 40 מעלות ומעלה, כל עוד האוויר יבש. בחורף, אל תרדו מתחת ל-10 מעלות לאורך זמן; טמפרטורות נמוכות עלולות לגרום לריקבון הבצל. הימנעו מהצבתו ליד פתחי מיזוג אוויר קר ישירים, זרמי אוויר קרים ויבשים עלולים לייבש את הבצל בטרם עת.
לחות יחסית אידיאלית לחצב נעה בין 30% ל-50%. זה נמוך יחסית לצמחי בית רבים, ולכן החצב מתאים במיוחד לבתים יבשים בישראל. לחות גבוהה מ-60% לאורך זמן, במיוחד בחורף, מעודדת ריקבון של הבצל והשורשים. אם אתם גרים באזור לח כמו מישור החוף, הקפידו על אוורור טוב והרחיקו את העציץ ממקורות רטיבות כמו חדר אמבטיה. בקיץ, כשהמזגן פועל, הלחות יורדת, וזה מצוין לחצב; אין צורך להגבירה.
בניגוד לצמחים טרופיים, חצב לא זקוק להגברת לחות. ריסוס עלים מיותר ואף מזיק, העלים מופיעים בחורף ובאביב, ואם מרטיבים אותם עלולה להתפתח עובשת אפורה (Botrytis). עדיף להשאיר את הבצל יבש. אם הבית יבש במיוחד (לחות מתחת ל-20%), אפשר להניח מגש עם חלוקי נחל ומים מתחת לעציץ, מבלי שתחתית העציץ תיגע במים, זה יעלה מעט את הלחות מבלי להרטיב את הבצל.
בקיץ, כשהחצב בתרדמת (ללא עלים), הוא סובל חום קיצוני גם מעל 40 מעלות, כל עוד הבצל לא חשוף לשמש ישירה צורבת. הניחו אותו במקום מוצל למחצה או בצל מלא בחוץ, או בחדר מואר היטב ללא שמש ישירה. בחורף, כשהעלים צומחים, טמפרטורה של 15 עד 25 מעלות ולחות סבירה (30 עד 50%) יבטיחו צמיחה בריאה. זכרו: החצב מעדיף יובש על רטיבות, גם באוויר וגם בקרקע.
