מים קשים וכלור: ברז ישראלי עשיר בכלור ובמינרלים כמו סידן ומגנזיום. הצטברותם במצע גורמת לעלייה בריכוז המלחים, והצמח מגיב בהשחרת קצוות. פתרון: הניחו למי ברז לעמוד 24 שעות לפני השקיה לאידוי הכלור, או השתמשו במים מסוננים/מזוקקים. השקיה במי גשמים או במים מורתחים ומקוררים עדיפה.
דישון יתר והמלחת מצע: דשן כימי עודף מצטבר במצע וגורם ל'כוויות מלח'. קצוות העלים משחירים ומתקמטים. הפסיקו לדשן מיד והשקו בשפע מים נקיים לשטיפת עודפי מלחים (השקיית 'הצפה' עד שיוצא מתחתית העציץ). בעתיד, דשנו בדשן נוזלי מאוזן (20-20-20) בריכוז חצי מהמומלץ, אחת לשבועיים בעונת הגידול.
חוסר עקביות בהשקיה: זיניה רגישה ליובש קיצוני ואז להשקיית יתר. יובש גורם לקצוות להתייבש, והשקיה פתאומית אחרי יובש מחריפה את ההשחרה. השקו באופן קבוע: בקיץ – כל יומיים בבוקר, בחורף – פעל לפי לחות המצע (יבש בעומק 2 ס"מ). הימנעו מהרטבת עלים בשמש חזקה.