כדי להבחין בין עודף השקיה לחוסר מים בלילי (Lilium longiflorum), התחילו מהעלים: בעודף השקיה העלים התחתונים מצהיבים, נובלים ולעיתים מופיעים כתמים חומים רטובים; בחוסר מים העלים מאבדים את הזקיפות, מתקמטים ומתייבשים מהקצוות פנימה. המצע הוא המפתח, דחפו אצבע לעומק 5 ס"מ: אם הוא רטוב ודביק, מדובר בעודף; אם יבש ואבקתי, הצמח סובל מיובש.
בדקו את הבצל (הפקעת) בעדינות: בעודף השקיה הבצל יהיה רך, בעל ריח רע ועלולים להופיע עובשים אפורים או חומים; בחוסר מים הבצל נותר קשה אך קטן יותר, והשורשים נראים יבשים ושבירים. שורשים בריאים הם לבנים ופריכים, שורשים חומים, שחורים או רזים מעידים על ריקבון מעודף מים, בעוד שורשים מצומקים מעידים על התייבשות.
אם זיהיתם עודף השקיה, הפסיקו מיד להשקות, הוציאו את הבצל מהעציץ, גזמו שורשים רקובים (חומים/שחורים) בעזרת מספריים מחוטאים, ושתלו מחדש במצע חדש ומנוקז היטב (תערובת של טוף, פרלייט וקומפוסט). השקיה הבאה תתבצע רק כשהמצע יבש לחלוטין. אם הצמח סובל מיובש, השקו בהדרגה, טבלו את העציץ במים פושרים למשך 15 דקות, ואז הניחו לניקוז מלא. חזרו על כך כל 3 עד 4 ימים עד שהעלים מתאוששים.
בישראל, בעונת הגידול (אביב-סתיו), השקו לילי פעם ב-3 עד 5 ימים תלוי במצע ובחום, ובחורף צמצמו לפעם ב-10 עד 14 ימים. וודאו תמיד שלעציץ יש חורי ניקוז. זכרו: לילי רגיש לרעילות, הבצל רעיל לחתולים ולכלבים, לכן הרחיקו מהישג ידם.
