פריזיה (Freesia refracta) היא גיאופיט עדין שמקורו בדרום אפריקה, ולכן רגיש מאוד לעודפי מים. בישראל, עונת הגידול העיקרית היא הסתיו-חורף, כשהבצלים נובטים ופורחים. בקיץ, הצמח נכנס לתרדמה והעלים מתייבשים. ההשקיה חייבת להיות מותאמת בדיוק לשלב החיים הזה, טעות עלולה לגרום לריקבון הבצלים או לחוסר פריחה.
בסתיו (אוקטובר-נובמבר), מיד לאחר שתילת הבצלים, השקה פעם ראשונה בעדינות כדי להרטיב את המצע לעומק 10 עד 15 ס"מ. לאחר מכן, השקה פעם בשבוע בלבד, רק כשהשכבה העליונה של האדמה (2 עד 3 ס"מ) יבשה למגע. בחורף (דצמבר-פברואר), כשהטמפרטורות נמוכות והלחות גבוהה, צמצם השקיה לפעם ב-10 עד 14 ימים, האדמה צריכה להתייבש בין השקיות. באביב (מרץ-אפריל), כשהפריחה מתחילה, הגבר השקיה לפעם ב-5 עד 7 ימים, תוך שמירה על לחות אחידה אך לא רטובה. בקיץ (מאי-ספטמבר), הפסק לחלוטין את ההשקיה, הבצלים נחים ורטיבות תגרום להם להירקב.
כמות המים: בכל השקיה, ספק כ-500 מ"ל לצמח בוגר בעציץ בגודל 15 עד 20 ס"מ, או 2 עד 3 ליטר למ"ר בערוגה. השקה תמיד בשעות הבוקר המוקדמות, כדי שהעלים יספיקו להתייבש לפני הלילה, זה מונע מחלות פטרייתיות. אם הגשמים בחורף חזקים, דאג לניקוז טוב (חורי ניקוז בעציץ, אדמה מנוקזת) ואל תוסיף מים ידניים.
איך תדע אם השקית נכון? סימני חוסר מים: עלים נבולים, מצהיבים וקצוותיהם מתייבשים. סימני עודף מים: עלים צהובים רכים, ריח רקבון מהאדמה, ובסיס הצמח מתרכך. בדוק את רטיבות המצע בעזרת אצבע או מקל עץ: הכנס לעומק 5 ס"מ, אם יוצא לח, דחה השקיה. בעונות המעבר, שים לב במיוחד, גשם פתאומי עלול להטעות. עדיף להשקות פחות מאשר יותר; בצלים רטובים מדי לא ישרדו.
