המצע חייב להתנקז מהר ולא להישאר ספוג. תערובת טובה: 2 חלקי אדמת גן קלה או טוף גרוס, חלק אחד קומפוסט בשל, וחלק אחד פרלייט או חול גס לניקוז; אפשר להוסיף מעט כבול, אך אל תבנו מצע שכולו כבול ששומר יותר מדי מים. בוגנוויליה שונאת "רגליים רטובות" ורגישה מאוד לריקבון שורשים, ולכן חשוב יותר מהכל: לעולם אל תשאירו מים עומדים בצלחת מתחת לעציץ. מקמו את העציץ במרפסת דרומית או מערבית שמקבלת שמש ישירה 6-8 שעות ביום. ככל שהשמש חזקה יותר, כך הפריחה עשירה יותר, ובמרפסת מוצלת תקבלו הרבה עלים וכמעט בלי צבע.
בגידול בעציץ ההשקיה קריטית ושונה מהקרקע, כי הבול מתייבש מהר: השקו לעומק רק כשהאצבע יובשת ל-3-4 ס"מ מתחת לפני המצע. בקיץ הישראלי החם זה לרוב אחת ל-2-3 ימים (בשרב יומי), ובחורף אחת לשבוע או פחות. סוד הפריחה הוא דווקא קמצנות מבוקרת במים: מעט מצוקת מים באביב ובתחילת הקיץ מדרבנת את הצמח לפרוח במקום להשקיע בעלווה. לדישון השתמשו בדשן נוזלי לצמחים פורחים, דל יחסית בחנקן ועשיר בזרחן ואשלגן (יחס מסוג 15-30-15 או דומה), אחת לשבועיים מאמצע האביב עד הסתיו. הפסיקו לדשן בחורף. עודף חנקן (למשל דשן דשא) הוא סיבה נפוצה לצמח מלא עלים ובלי צבע.
בוגנוויליה פורחת על צמיחה חדשה, ולכן גיזום הוא כלי הפריחה החשוב ביותר: בצעו גיזום עיצוב עיקרי בסוף החורף (פברואר-מרץ), הסירו ענפים יבשים, מצטלבים ופנימיים, וקצרו ענפים ארוכים. אחרי כל גל פריחה אפשר לקצץ קלות כדי לעורר גל נוסף. הצמח קוצני, אז עבדו עם כפפות עבות והרחיקו מנתיב מעבר ומילדים. תמכו במטפסת בסבכה, סורג או חוטי מתיחה לאורך הקיר. ברוב הארץ הבוגנוויליה עמידה, אך באזורים קרים (הרים, בקעות פנימיות) היא רגישה לקרה מתחת ל-5°C; העבירו את העציץ למקום מוגן או כסו בלילות קרים. אם העלים מצהיבים בדקו לפי הסדר: מים עומדים בצלחת, השקיית יתר, בול קטן מדי או מחסור בשמש. כל חלקי הצמח עלולים לגרות בבליעה, לכן הרחיקו מחיות מחמד וילדים קטנים.
