עקת מים היא האויב מספר אחד. השקיה לא סדירה – למשל יומיים בלי מים ואז הצפה – גורמת לנשירה מסיבית. באקלים שלנו, השקה את החבוש פעם ב-3-4 ימים באביב (תלוי בקרקע), ופעם ביומיים בקיץ. הימנע מהשקיה בעלים ובפרחים (עלול לגרום לריקבון). מאלץ' אורגני (קומפוסט או קליפות עץ) בעובי 5-7 ס”מ סביב הגזע יעזור לשמור על לחות אחידה ולקרר את השורשים. זכור: גם עודף מים מזיק – ניקוז טוב חיוני, אחרת השורשים נחנקים וגם אז נושרים החנטים.
בעיות האבקה שכיחות בחבוש, במיוחד אם יש רק עץ אחד בגינה. רוב זני החבוש מאביקים את עצמם חלקית, אבל האבקה צולבת עם זן אחר (או עם עץ חבוש בר) מגדילה משמעותית את כמות הפירות. אם הפרחים נושרים כשהם עדיין יבשים וסגורים, כנראה שלא הייתה האבקה. שתול זן נוסף במרחק של עד 10 מטר, או שתל ענף מזן מאביק על העץ הקיים (הרכבה). גם חוסר בדבורים פוגע – הימנע מריסוס בתקופת הפריחה, ומשוך דבורים עם צמחי תבלין פורחים כמו קורנית או לבנדר.
דישון לא מאוזן הוא גורם שכיח נוסף. דשן חנקני גבוה (אוריאה, זבל טרי) מעודד צמיחת עלים על חשבון פירות, וגורם לנשירה. באביב, לפני הפריחה, דשן בדשן עשיר באשלגן וזרחן (למשל 0-20-20 או דשן לעצי פרי עם יחס NPK כמו 5-10-10). הימנע מדישון חנקני אחרי פברואר. גיזום קיץ עדין (הסרת ענפים יבשים וצפופים) משפר אוורור ואור, ומפחית נשירה. ולבסוף – מזיקים כמו כנימת החבוש או קימחון עלולים להחליש את העץ; טפל בהם בסבון אשלגן או גופרית רטובה לפי ההוראות שעל התווית.