נוסף על הכיסוי, חשוב להקפיד על ניקוז טוב סביב העץ. חפרו תעלות ניקוז בעומק 30–40 ס"מ ובמרחק של 50 ס"מ מגזע העץ, כך שהמים ינוקזו הרחק מהשורשים. אפשר גם ליצור תלולית קטנה סביב הגזע בגובה 15–20 ס"מ כדי למנוע הצטברות מים ישירות על הגזע. בעצים צעירים במיוחד, שלבו חיפוי קש או שבבי עץ בעובי 5–7 ס"מ מעל אזור ההשרשה, אך הרחק מהגזע, כדי לשמור על לחות אחידה ולמנוע ריקבון.
בחירת זנים עמידים היא פתרון ארוך טווח. הזן 'עמק' נחשב עמיד יחסית לפציעות גשם, כמו גם 'שני' ו'רימון 116'. זנים אלה מאופיינים בקליפה עבה יותר ובעמידות גבוהה יותר לבקיעה. בעת שתילת עצים חדשים, העדיפו זנים אלה, במיוחד באזורים עם גשמים מרובים כמו הצפון והמרכז. כמו כן, חשוב לגזום את העץ בסוף הקיץ (אוגוסט–ספטמבר) כדי ליצור מבנה פתוח ומאוורר, המאפשר ייבוש מהיר של הפירות לאחר גשם.
טיפול מונע נוסף הוא ריסוס בתמיסת סידן גירנית (1% סידן חנקתי) חודש לפני הגשמים, בסוף ספטמבר, לחיזוק דופן תאי הקליפה. יש להימנע מהשקיית יתר בתקופת ההבשלה (ספטמבר–אוקטובר) כדי להפחית את תכולת המים בפרי. אם הגשם כבד במיוחד וצפויה פגיעה, אפשר לקטוף פירות בשלים מוקדם ולאחסנם במקום יבש וקריר. שימו לב: רימונים אינם רעילים לחיות מחמד או לילדים, אך קליפתם אינה אכילה.
