בעיה קריטית נוספת היא האבקה לקויה. פיטייה היא צמח זר-האבקה, כלומר זקוקה לשני זנים שונים (או לפחות לשני עצים מאותו זן אך לא מאותו שיבוט) כדי להפרות זה את זה. אם יש לך עץ בודד, או שני עצים זהים גנטית, הפרחים לא יופרו כראוי והם נושרים. באקלים הישראלי, הפריחה מתרחשת בלילה (יוני-אוקטובר), והמאביקים הטבעיים (עשי לילה) אינם תמיד בשפע. פתרון: שתול שני זנים שונים (למשל 'סגול' ו'צהוב') במרחק של עד 5 מטרים, או האבק ידנית: אסוף אבקה בעזרת מברשת רכה מפרח אחד והעבר לצלקת של פרח אחר, מיד עם פתיחת הפרח בערב.
דישון לא מאוזן הוא גורם נפוץ לנשירה. עודף חנקן (דשן ירוק) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פרי, ומחסור באשלגן ובזרחן מחליש את החנטים. באביב, לפני עונת הפריחה, דשן בדשן עשיר בזרחן ואשלגן (למשל 5-10-15) כל שבועיים עד סוף הקיץ. הימנע מדישון חנקני גבוה (כמו 20-20-20) בתקופת הפריחה. כמו כן, תנודות טמפרטורה קיצוניות – למשל גל חום פתאומי או לילה קריר מ-15 מעלות – עלולות לגרום לנשירה. הגן על הצמח בצללית 30% בימים חמים במיוחד, ובחורף כסה את הגזע בבד יוטה אם צפוי קרה.
לבסוף, מזיקים כמו כנימות, קרדית או טריפס עלולים לפגוע בפרחים ובפרי הצעיר, ולגרום לנשירה. בדוק את הצמח באופן קבוע – אם אתה רואה כתמים דביקים או קורים עדינים, רסס בתמיסת סבון רך (1 כפית סבון כלים לליטר מים) פעם בשבוע, או השתמש בשמן נים. הימנע מריסוס בזמן הפריחה כדי לא לפגוע במאביקים. זכור: פיטייה היא צמח עמיד, אבל רגיש לתנאי קיצון – שמירה על יציבות בהשקייה, דישון ותנאי סביבה היא המפתח לפרי מוצלח.