סיבה ראשונה: עודף חנקן. דשן עשיר בחנקן (כמו זבל טרי או דשן 24-8-16) מעודד צמיחת עלווה על חשבון פרי. כדי לתקן, הפסק דישון חנקני והשתמש בדשן עתיר אשלגן וזרחן (למשל 5-10-20) פעם בשבועיים. סיבה שנייה: חוסר האבקה. פרחי הבמיה נפתחים ליום אחד בלבד, והאבקה עצמית אפשרית אך דורשת תנועת רוח או דבורים. אם הגינה שלך סגורה או חסרת מאביקים, האבק ביד: העבר מברשת רכה מאבקני הפרח אל הצלקת שבמרכזו, בבוקר כשהפרח פתוח.
סיבה שלישית: גיזום שגוי. במיה מניבה פרי על ענפים צדדיים, ולא על הגבעול הראשי. אם גזמת את הצמרת או הסרת ענפים צדדיים, פגעת ביבול. גיזום נכון: הסר עלים תחתונים צהובים בלבד, ואל תקצר ענפים. סיבה רביעית: חוסר אור. במיה זקוקה ל-6–8 שעות שמש ישירה ביום. צל חלקי גורם לנשירת פרחים. אם הצמח בצל, העבר אותו למקום שטוף שמש. סיבה חמישית: זן לא מתאים. זנים כמו 'קליאופטרה' או 'לואיזיאנה' מתאימים לישראל; זנים מסוימים דורשים יום קצר (פחות מ-12 שעות אור) כדי לפרוח, ובקיץ הישראלי היום ארוך מ-14 שעות – מה שגורם לפריחה מאוחרת בסתיו.
אם הפרחים נושרים לפני החנטה, בדוק השקיה: השקה לעומק כל 3–4 ימים בקיץ, מבלי להרטיב את העלים. חוסר מים גורם לנשירה. כמו כן, הימנע מהדברה כימית בזמן הפריחה – היא פוגעת במאביקים. גידול לצד צמחים מושכי דבורים כמו בזיליקום או כוסברה יכול לשפר האבקה. בסופו של דבר, אם כל התנאים תקינים, סבלנות – הבמיה מתחילה להניב ברצף רק לאחר הקטיף הראשון.