סיבה נפוצה נוספת היא הצטברות מלחים במצע כתוצאה מדישון יתר או שימוש במי ברז קשים. הריפסליס רגיש למלחים, והצטברותם גורמת לכוויות בקצוות – תחילה חום, אחר כך שחור. כדי למנוע זאת, דשנו פעם בחודש בלבד בעונת הגידול (אביב–קיץ) בדשן נוזלי לקקטוסים מדולל לחצי מהריכוז המומלץ, והשקו במים מסוננים או מי גשמים. אחת לחודש, שטפו את המצע בהשקיית יתר (השקו עד שיצאו מים רבים מנקבי הניקוז) כדי לשטוף מלחים עודפים.
גם חוסר עקביות בהשקיה עלול לגרום לקצוות יבשים. הריפסליס אוהב מצע לח תמיד, אך לא רטוב. השקו כשהשכבה העליונה של המצע יבשה למגע – בקיץ כל 3–4 ימים, בחורף כל 7–10 ימים. יובש ממושך גורם לעלים לקמול ולהתייבש מהקצוות, ואז השקיה פתאומית מחמירה את המצב. אם הצמח סבל מיובש, החזירו השקיה הדרגתית: השקו מעט כל יומיים עד שהמצע חוזר ללחות אחידה.
לבסוף, בדקו את איכות המים: כלור ופלואוריד במי ברז רעילים לריפסליס וגורמים לנקרוזה בקצוות. השתמשו במים שעמדו 24 שעות (לאידוי הכלור) או במים מסוננים. אם הבעיה נמשכת למרות הטיפולים, גזמו את הקצוות הפגועים במספריים נקיות, והעבירו את הצמח למקום מואר באור עקיף (ללא שמש ישירה) – חשיפה לשמש ישירה עלולה להחמיר את ההתייבשות.