קקטוס טפיל (ריפסליס, Disocactus anguliger) הוא צמח אפיפיטי ממשפחת הקקטוסים, הגדל בטבע על עצים ביערות הגשם. בניגוד לקקטוסים מדבריים, הוא רגיש לעודף מים ודורש השקיה מאוזנת. בקיץ הישראלי החם (יוני-ספטמבר), השקה פעם בשבוע עד עשרה ימים, תלוי בטמפרטורה. השקה רק כשהשכבה העליונה של המצע (כ עד 2 ס”מ) יבשה למגע. כמות המים: בערך רבע עד שליש מנפח העציץ, שפכו לאט עד שיוצא מהניקוז, והמתינו 10 דקות לנקז עודפים.
בחורף (נובמבר-פברואר) הצמח נכנס לתרדמת קלה, והשקיה מצטמצמת לפעם בשבועיים-שלושה. מים קרים מהברז עלולים להזיק, השתמשו במים פושרים (טמפרטורת החדר). בחודשי המעבר (אביב וסתיו) בדקו את המצע כל 7 עד 10 ימים והשקו רק כשהוא יבש. זכרו: עדיף לתת פחות מים מאשר יותר, ריקבון שורשים הוא האויב מספר אחת של הריפסליס.
סימנים לעודף מים: גבעולים רכים, מצהיבים או נופלים, כתמים חומים רטובים, וריח חמצמץ מהמצע. במקרה כזה הפסיקו להשקות מיד, הוציאו את הצמח מהעציץ, גזרו שורשים רקובים (חומים ודביקים), ושתלו מחדש במצע יבש ומנוקז היטב. סימנים לחוסר מים: גבעולים מקומטים, מאבדים ברק, וקצות הגבעולים מתייבשים. השקו מיד, אך לא להציף, תנו לצמח לספוג לאט.
בדיקת רטיבות המצע פשוטה: תקעו אצבע או מקל עץ לעומק 3 עד 4 ס”מ. אם יוצא לח, דלגו על ההשקיה. אפשר גם להשתמש במד לחות מקצועי. העדיפו עציץ חרס עם חורי ניקוז, המאפשר אידוי עודפים. בסתיו, לקראת הפריחה (אוקטובר-נובמבר), שמרו על השקיה סדירה אך לא מוגזמת, לחץ מים קל דווקא מעודד חניטת ניצנים.
