יוקה (Yucca elephantipes) היא צמח סובלני לבצורת, והטעות הנפוצה ביותר בגידולו היא השקיית יתר. כדי להבדיל בין עודף מים לחוסר, נתחיל מהעלים: בעודף השקיה העלים התחתונים מצהיבים, נעשים רכים ושקופים למחצה, ולעיתים מופיעים עליהם כתמים חומים רטובים. לעומת זאת, בחוסר מים העלים משנים צבע לכתום-חום יבש בקצותיהם, מתקמטים ומתייבשים מהקצה פנימה, אך נשארים יציבים למגע.
הבדל מרכזי נוסף הוא במצע ובשורשים. בעודף מים המצע נשאר לח ודחוס, ולאחר הוצאה מהעציץ תריחו ריח חמוץ או תראו שורשים רזים, חומים ורכים, סימן לריקבון. בחוסר מים המצע יבש לחלוטין, לעיתים נפרד מדפנות העציץ, והשורשים נראים יבשים, שבירים וחיוורים, אך לא רזים.
כדי להציל יוקה שהושקתה יתר על המידה, הפסק מיד להשקות, הוצא את הצמח מהעציץ, גזור את כל השורשים הרקובים (החומים-שחורים והרזים) בעזרת מספריים מחוטאות, ושתל מחדש במצע יבש ומנוקז היטב (תערובת קקטוסים). אל תשקה כלל בשבועיים הראשונים, ולאחר מכן התחל בהשקיה מתונה, רק כשהמצע יבש בעומק 5 ס"מ. להחייאת יוקה מיובשת, השקה את העציץ כולו בטבילה בקערת מים למשך 30 דקות עד שהמצע סופג לחות, ואז נקה את עודפי המים. לאחר מכן השקה במשורה לפי הצורך, ומרח עלים בתמיסת דשן נוזלי מדולל פעם בחודש.
זכרו: יוקה מעדיפה 'טעויות של יובש' על פני 'טעויות של רטיבות'. בישראל, בעונת הקיץ יש להשקות אחת לשבוע-שבועיים, ובחורף אחת לשלושה-ארבעה שבועות. תמיד בדקו את המצע לפני השקיה, אם הוא לח, דלגו על ההשקיה. סימן בטוח שהשקיתם נכון: העלים זקופים ויציבים, ללא צהבהבות או כתמים.
%252C_Mosqueira.JPG%3Fwidth%3D1280&w=3840&q=75)
