איך מבדילים בין עודף השקיה לחוסר מים בקיסוסית שוודית?

כשאתה משקה יותר מדי, העלים התחתונים של הקיסוסית השוודית מתחילים להצהיב ונהיים רכים ושקופים למחצה. במגע הם מרגישים רטובים ועיסתיים, והגבעולים עשויים להתרכך. לעומת זאת, בחוסר מים העלים מאבדים את הברק, נובלים ומתקמטים, אך נשארים ירוקים כהים יותר, הם לא מצהיבים אלא הופכים יבשים ופריכים בקצוות.

בדיקת המצע היא הדרך המהירה ביותר לאבחון. אם האדמה לחה ודביקה גם בעומק של 2 עד 3 ס"מ (תקע אצבע), והעציץ כבד מהרגיל, כנראה השקית יתר. בחוסר מים האדמה יבשה לחלוטין, מתנתקת מדפנות העציץ, והעציץ קל משקל. בקיסוסית שוודית, סימן מובהק להשקיית יתר הוא ריח חמוץ או עובש לבן על פני האדמה, סימן לריקבון שורשים.

בדוק את השורשים: בעודף מים השורשים נהיים חומים, רזים ומתפרקים בקלות במגע (ריקבון). בצמח מיובש השורשים נראים יבשים, שבירים ודהויים, אך עדיין יציבים. כדי להציל צמח מושקה-יתר, הוצא אותו מהעציץ, גזור את כל השורשים הרקובים, שתל מחדש במצע אוורירי (עם ניקוז טוב) והמנע מהשקיה שבוע-שבועיים. להחייאת צמח מיובש, השקה לאט במים פושרים עד שהמים יוצאים מתחתית העציץ, וחזור על ההשקיה כשה-2 ס"מ העליונים של האדמה מתייבשים.

זכור: קיסוסית שוודית אוהבת שהמצע מתייבש מעט בין השקיות. בקיץ בישראל, השקה פעם ב-5 עד 7 ימים; בחורף פעם ב-10 עד 14 ימים. תמיד העדף תת-השקיה על פני השקיית יתר, קל יותר להחיות צמח מיובש מאשר להציל מרקבון שורשים.