מים קשים או מים עם כלור/פלואוריד הם סיבה שכיחה נוספת. ברזי המים בישראל מכילים לרוב מינרלים גבוהים (בעיקר סידן ומגנזיום) וכלור, המצטברים במצע וגורמים לכוויות בקצות העלים. השתמשו במים מזוקקים, מים מסוננים (מסנן פחם) או מי גשמים. לחלופין, הניחו מי ברז בכלי פתוח למשך 24 שעות לאידוי הכלור, אך עדיין יישארו מינרלים – לכן מים מזוקקים הם המומלצים ביותר.
דישון יתר והצטברות מלחים במצע הם גורם מוביל להשחרת קצוות. ביגוניה רקס היא צמח רעב בינוני, ועודף דשן (במיוחד דשן כימי) שורף את השורשים ומתבטא בקצוות חומים. הפסיקו לדשן מיד, השקו במים מזוקקים לשטיפת עודפי מלח (השקיה מרובה עד לנזילה מהתחתית, חזרו על הפעולה 3-4 פעמים בהפרש של שעה). בעתיד, דשנו רק בעונת הגידול (אביב-סתיו) פעם בחודש בדשן נוזלי מאוזן מדולל לחצי מהריכוז המומלץ.
חוסר עקביות בהשקיה – יובש קיצוני ואחריו הצפה – גורם לנזק לשורשים ולקצוות עלים יבשים ושחורים. ביגוניה רקס אוהבת מצע לח תמיד אך לא רטוב. השקו כשהשכבה העליונה (1-2 ס"מ) יבשה למגע, בדרך כלל כל 3-5 ימים בקיץ וכל 7-10 ימים בחורף. השתמשו בעציץ עם ניקוז טוב ובמצע אוורירי (תערובת כבול, פרלייט וקליפת אורן). הימנעו מהשקיה בתבנית – שפכו מים על המצע ישירות.